פרשת תולדות – צער גידול בנים

אני מתקשה להשלים עם הכותרת בה בחרתי בהיותי רווק בן 40 ללא ילדים. כל ילד הרי ברכה הוא, אך לעיתים גידולו יכול להתבטא בצער כפי שנלמד בפרשה.

נזיד העדשים – ספר בראשית, פרק כה – פסוקים יט-לד

התורה מציגה לנו את יצחק בנו של אברהם בניסוח קצת מוזר "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶתיִצְחָק" ממתי גבר מוליד ילד? הניסוח נועד ככל הנראה להדגיש שאברהם הוא האב האמיתי. מדוע? אחרי שיעקב ועשיו נולדו כה שונים במראם התחילה רכילות רעה שהאב הביולוגי של יצחק הוא אבימלך האדמוני, ולא אברהם (הגנים קפצו דור). רצון התורה לשים קץ לשמועות.

חתונה

מקפיצים אותנו בזמן ויצחק כבר בן 40 [כמה יחסיים הם החיים; אתה עובר הרפתקאות, מכיר אנשים, מתמודד עם אלפי מצבים, צובר זכרונות, חווה עולם ומלואו ובסוף שום דבר מזה לא שווה אזכור]. הוא מתחתן עם רבקה, יפהפיה מאיזור פדן (שדה) ארם. איזור שמזוהה כיום עם העיר חרן שבתורכיה, עשרים דקות נסיעה מהגבול הסורי.

הריון

רבקה נכנסת להריון, היא חשה סערות בבטנה, פונה לאלוהים האומר לה כי שני גויים בבטנה, שני לאומים.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר."

המילה גוי כתובה כגיי מלשון גאווה, לרמוז כי הסכסוך בין העמים על שום הגאווה הרבה בה ניחן כל אחד. בשפה המודרנית הכינוי "גיי" אומץ על ידי הקהילה הגאה, כשבספק בעיניי אם מבינים שמקורו במתיחות שבין יעקב לעשיו.

לידה

הילדים, כל אחד מייצג לאום שונה, יפרדו מרגע לידתם. כל עם יתרחק מהאחר. שימו לב שאלוהים לא קובע מי יהיה השליט. החזק ישלוט בחלש ממנו. ישראל, לא לעולם חוסן! דומה הדבר גם למאבק הפנימי המתחולל אצל כל אדם (חוץ מהמושלמים בפייסבוק), כשיצר הרע והטוב משתוללים בקרב כל אחד מאיתנו. ומי מנצח?

יצחק כבר בן 60. עוברים ללידה בלי אדורפין ודולה. הראשון יוצא אדמוני והשני אוחז בעקביו. לראשון קוראים עשיו על שום שערו, ולשני יעקב על כך שאחז בעקב אחיו. הלאומים יפרדו בנפשם, אך חוששני שמטבעם לא להיפרד זה מזה. הסכסוך הוא לחמם.

עשו אדמוני, מתכון רע להתלחששויות של השכנים על זהות האב. לי לא ממש ברור מדוע שמו נקרא עשיו דווקא. לפי רש"י שמו ניתן לו על שום היותו 'עשוי', שערו של כאדם מבוגר. פרשנות אחרת מסבירה כי בערבית יש מילה קרובה שמשמעותה שיער גס ומחוספס. אני ציפיתי כי השם יתייחס גם לצבע השיער.

נעורים

הילדים גדלים ואין שונה מהם. עשיו מעדיף את הציד ויעקב לשבת במאהל. עשיו מענג את תאבון יצחק בבשר מהשדה והופך למועדף עליו, בעוד יעקב זוכה בחמלת אימו.

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶתעֵשָׂו, כִּיצַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶתיַעֲקֹב.

אני ממש אוהב את הכנות שבתורה, ללא צביעות. איפה מתקבל על הדעת שאם תעדיף את אחד מבניה על פני האחר? אצל אבות זה עוד מסוגל לקרות, אבל אצל אמהות אהבת ילדים זה כח של הטבע.

הפיתוי

באחד הימים מגיע עשיו עייף מהשדה, מתפתה מניחוחות נזיד העדשים שמכין יעקב ומבקש שילעיט אותו. לא שימזוג, לא שיאכיל, שילעיט! כלומר, עשיו יפתח את פיו ויעקב ישפוך לתוכו מן הנזיד. כה גס מצטייר עשיו. יעקב העדין גופנית מתגלה כגס מחשבה. הוא מסכים בתנאי שעשיו ימכור לו את בכורתו, וכך איכשהו אכן היה. האחד גס וטיפש והשני תחמן, אלו הם אבות האומה.

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶתהַבְּכֹרָה.

עשו מעניק ליעקב את הבכרה תמורת נזיד עדשים והופך לראשון בשרשרת המשפט הידוע "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים." יעקב פירגן לו בפרוסת לחם על חשבון הבית, מבלי להחתים אותו על משכנתא.

נדודים – ספר בראשית, פרק כו – פסוקים א-יא

רעב נופל על הארץ ויצחק מחל במסע דרומה אל עבר מצרים( ואולי מכאן שאוב הביטוי "ירדו" מהארץ, לחשוב שפעם מעבר למצרים נחשב לשדרוג). יצחק מגיע לחבל גרר שבשליטת אבימלך מלך הפלישתים. אלוהים נגלה אליו ומורה לו להישאר בחבל גרר, צפונית לבאר שבע של ימינו.

היופי הוא שאלוהים לא מורה/אוסר עליו, אלא מציע ליצחק תמורה לעסקה.

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ

אין זה פלא איפוא שהיהודים הם אמני העסקאות, זה עניין של דת.

יורדים מהארץ, כמעט

אלוהים מברך את יצחק באותה ברכה שהעניק לאברהם להפרות את זרעו על פני כל הארץ תוך שנרמז כי העסקה תקפה רק כל עוד ישמור יצחק את האמונה באל, המצוות, החוקים והתורה. יש סעיף יציאה מאיתנו חברים. מיצחק יצמח העם.

החיים בגרר

יצחק מזדקן, אשתו נראית מעולה. הוא חושש שיהרגו אותו כדי לקחת אותה להם לאשה אז מספר שהיא אחותו. קצת מזכיר את תוכניות המציאות בהן מכניסים זוג לתחרות וממציאים איזו שטות מחכים לראות אם יתר הדיירים יגלו את האמת וכולם מדברים על זה שבועיים במטבח במקום העבודה. לא ממש מובן לי איך זה מקשה לקחת אותה אבל זה בהחלט מפחית את הסיכויים של יצחק להידקר. יום אחד רואה אבימלך שהאחים קרובים קצת יותר מדי, מזמן אליו את יצחק שמתוודה. אבימלך יוצא גבר ובמקום להעניש את יצחק נותן הוראה שמי שיפגע ביצחק ורבקה, יומת.

הקנאה – ספר בראשית, פרק כו – פסוקים יב-כה

יצחק עובד אדמה בגרר שבארץ פלישתים, זוכה לברכה מאלוהים וקוצר פירותיו עד מאד. הוא מתעשר במקנה, זוכה לעבודה רבה, והפלישתים המתקנאים בו סותמים בעפר את הבארות שנחפרו על ידי אביו. אבימלך חש שעוצמתו של יצחק מסכנת את השלווה בבירה, סיבה מספקת לסלקו מארצו לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. יצחק עוזב בלית ברירה ומרחיק עד לנחל גרר, שם מתחיל לחפור מחדש את בארות אברהם. המצב קשה, הוא נמצא באיזור מדברי ללא כל מקור מים וברגע שמצליח לחפור ולמצוא מים בְּאֵר, מַיִם חַיִּים, עטים עליו רועי הצאן שבנחל ודורשים את הבאר לעצמם. יצחק מעניק לבאר שם ההולם את האווירה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. הוא ממשיך וחופר באר אחרת אך גם עליה מתעמתים עימו הרועים וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה. יצחק לא נואש וממשיך לחפור באר נוספת , והפלא ופלא, הרועים לא דורשים אותה לעצמם. על כן מעניק לה שם בהקשר חיובי וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. 

 

[עצירת שוליים

שמות הבארות כרמז מטרים לעתיד לבוא: הבאר משולה לבית המקדש (באר מים חיים), שיפגע מעושק (חורבן בית I), משטנה (חורבן בית II), עד שלבסוף ירחיב השם ויפרה את עמו (הגאולה)]

לאחר שהרווה את צימאון מחנהו ממשיך יצחק אל עבר באר שבע שם נגלה אליו אלוהים ומעודד אותו לא להתייאש שכן יקיים עימו את ההבטחה שהעניק לאברהם, אביו אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. יצחק בונה מזבח לאל וכמיטב המסורת גם חופר שם באר.

הברית – ספר בראשית, פרק כו – פסוקים כו-לג

מששמע אבימלך כי יצחק ממשיך לשגשג גם לאחר שגורש מגרר הוא יצא לפגוש אותו מלווה בנכבדי הפלישתים ובפיכל, שר צבאו. יצחק תמה לפשר הביקור כשניכר ממעשיהם ששונאים אותו ואבימלך משיב בכנות שהבין כי אלוהים משגיח על יצחק ועל כן חפץ לכרות עימו ברית. יצחק לא מחפש נקמה, עורך משתה כשבבוקר למחרת כורת עימם ברית בשבועה. אנשי יצחק מגיעים לספר לו כי מצאו מים בבאר שנחפרה (אות לשביעות רצון האל). יצחק מעניק לה את השם שבעה, והתורה מציינת  עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (המים שבבאר אפשרו להקים ישוב שישגשג לאורך אלפי שנים באקלים המדברי).

התורה עוברת כעת לספר לנו על עשיו, ושוב אנו מדלגים עשרות שנים בזמן ועשיו כבר בן 40. הוא נושא שתי נשים למורת רוח הוריו: יְהוּדִית, בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי–וְאֶת-בָּשְׂמַת, בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי.

עורמת הברכה – ספר בראשית, פרק כז – פסוקים א-מא

יצחק כבר אדם זקן שעיניו כהות. הוא קורא לעשיו ומבקש ממנו לצאת לשדה לצוד עבורו צידה ולהכין ממנה מטעמים אותם אוהב. כן מוסיף שמעשיו יזכו אותו בברכה לפני מותו. רבקה שמעה את הדברים, מספרת אותם ליעקב ומבקשת ממנו לשמוע בקולה (לשתף עימה פעולה) ולהביא שני גדיים מן הצאן אותם תשחט ותכין מהם ארוחה טעימה ליצחק כדי שיברך את יעקב לפני מותו. יעקב תמה כיצד יצליח מעשה העורמה כשידוע ליצחק שעשיו שעיר בעוד יעקב חלק, כך שאם ימששו יגלה יצחק את דבר השקר ויקללו. רבקה מנסה להרגיע את חששו באומרה כי הקללה תחול עליה ולא עליו ומפצירה בו לעשות כדבריה. כך היה. רבקה לא משאירה פרצות, מלבישה את יעקב בבגדי עשיו ועוטפת את ידיו בעורות הגדיים ששחטה. יעקב לוקח את המטעמים שהכינה וניגש אל אביו כבד הרואי.

וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי; וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה בְּנִי. יעקב משיב כי עשיו הוא ומבקש שישב ויאכל על מנת לברכו (ולא על מנת שישבע). יצחק מתפלא כיצד חזר כה מהר מהציד ויעקב משיב שזכה לברכה מאלוהים (לא לזו שיצחק התכוון). יצחק מטיל ספק באמיתות הדברים (קולות הבנים שונים) ומבקש מהבן שיגש אליו על מנת שימששו. יעקב מציית ויצחק מסכם זאת במשפט שייחרט לדורי דורות הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו. יצחק משתכנע ומבקש מיעקב שיעניק לו מהמזון על מנת לברכו. יעקב מגיש לו את האוכל ומשקה אותו ביין. יצחק קורא לו לגשת אליו, מנשקו, מריח את בגדיו ומברכו.

וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ–וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים–הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

[ומכאן מקור הברכה למי שנוטל ידיים לאורחיו בשעת הסעודה.]

אך יצא יעקב מחדר אביו והנה עשיו חוזר מן השדה כשצידה בידו. הוא מכין את הסעודה בעצמו ומבקש להגיש אותה ליצחק על מנת שיברכו. מה גדולה הייתה הפתעתו של יצחק לגלות שלא בירך את עשיו, ובדברי פליאתו מגלה לעשיו כי בירך אדם אחר, אך מרמז כי הברכה לעשיו לא בטלה ותחול על שניהם גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה. עשיו נחרד וזועק זעקה מרה וקורא ליצחק לברכו. יצחק הבין את אשר שהתרחש ומשיב שיעקב גזל ממנו את הברכה במרמה. עשיו משיב שכשמו, יעקב עקב אחריו פעמיים, פעם ראשונה שלקח את בכורתו וכעת שלקח את ברכתו ומפציר שוב ביצחק שיעניק לו ברכה. יצחק משתף את עשיו בדברי הברכה שהעניק ליעקב אך מצמצם את היקפיה הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ, סְמַכְתִּיו. עשיו ממשיך להפציר באביו שיברכו עד אשר מתחנן בבכי. יצחק נעתר ומעניק לו ברכה שונה ההולמת את אופיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל.  מ וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.

[לא לעולם חוסן. אם אנו, צאצאי יעקב, נרד בדרגה הרוחנית, צאצאי עשיו יתעלו עלינו.]

הבריחה – ספר בראשית, פרק כז – פסוקים מב-מו, פרק כח – פסוקים א-ה

עלבונו של עשיו גדול וגמלה בליבו החלטה להרוג את יעקב לאחר מות אביו. כאשר נודע לרבקה דבר זעמו הגדול של עשיו ורצונו לתבוע את עלבונו היא קוראת ליעקב ומפצירה בו להימלט ולמצוא מקלט בחרן אצל אחיה, לבן, עד אשר יעבור זעם. רבקה מבטיחה לו שתשלח לקרוא לו כאשר זעמו של עשיו ישכח ומגלה כי מעשיה נבעו מחשש שגם יעקב ינשא לבנות חת (כלומר, רבקה לא רצתה שבני חת יזכו לברכה בהמשכיותם).

בטרם בריחתו, קורא יצחק ליעקב, מברכו בשנית (והפעם בידיעה ברורה) ומצווה עליו שלא לקחת אשה מבנות כנען. הוא מורה לו ללכת לפדן ארם, מקום מושבו של דודו, לבן הארמי, בן בתואל. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ–לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. יעקב עושה כן.

פרעונו של עשיו – ספר בראשית, פרק כח – פסוקים ו-ט

עשיו שומע על כך שיצחק בירך את יעקב במודע ושלח אותו לגור אצל ארם תוך שאסר עליו לשאת אשה מבנות כנען. כעסו גדול והוא לוקח לאשה את מחלת, בתו של ישמעאל (בת דודו).

 

עידן קפון

השאר תגובה