Spread the love

[לפרשה הקודמת – וישב]

הפרשה העשירית בספר "בראשית" ובתורה כולה

חלומות פרעה – ספר בראשית, פרק מא, פסוקים א-יד

חולפות שנתיים, והנה פרעה חולם חלומות. בחלומו הראשון הוא עומד על היאור (הנילוס של ימינו), ממנו עולות שבע פרות בריאות ומלאות הפונות לרעות באחו. אחריהן עולות שבע פרות רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר שעומדות לצידן ומתחילות לאכול את הפרות הבריאות;

כאן פרעה התעורר. פרעה נרדם מחדש ובחלומו השני צומחות שבע שיבולים בריאות מקנה אחד וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים–צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן הבולעות את השיבולים הבריאות.

פרעה מתעורר נפעם וקורא למיטב המומחים לפתור את חלומותיו, אך איש אינו מצליח לסבר את אוזניו. שר המשקים משתף את פרעה בכך שכאשר הושם במאסר היה שם נער עברי שפתר את חלומו ואת חלום שר האופים באופן מדויק: שר המשקים חזר לתפקידו בעוד שר האופים נתלה. פרעה קורא מיד להביא אליו את יוסף. וַיְרִיצֻהוּ מִןהַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו והוא מובא לפני המלך.

[עצירת שוליים.

יוסף הגיע למצרים כשהוא בן כ-17 שנים, וכעת הוא בן כ-30 לאחר 13 שנה בשבי. נאמר כי על יוסף נגזרו 2 שנות מאסר נוספות על שום שתלה ישועתו בשר המשקים שיעזור לו ולא בבורא עולם כשביקש ממנו שלא ישכח אותו. איני מקבל פרשנות זו, כיוון שעל כל אדם מוטלת חובת ההשתדלות לשפר גורלו בעולם זה.]

אסיר החלומות – ספר בראשית, פרק מא, פסוקים טו-לח

פרעה אומר ליוסף כי חלם חלום ולא נמצא מי שיפתור את פשרו. יוסף מברך את פרעה ש אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה (משחק מילים. אלוהים מענה אותו בחלומות וישיב לו כעת את פירושם). פרעה מספר ליוסף את חלום הפרות, מבלי שמזכיר כי הפרות השדופות נעמדו בצמוד לפרות המלאות; עוד מוסיף לבטא את הזעזוע שלו ממראה הפרות השדופות, כמותן לא ראה בכל רחבי מצרים, ושהן נותרו שדופות גם לאחר האכילה. פרעה מוסיף ומספר את חלום השיבולים, כפי שחלם.

יוסף מסביר כי מדובר בחלום אחד אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה (אלוהים מדבר לפרעה בחלום) שמשמעותו שבשבע השנים הקרובות תדע מצרים שובע, אך בסופן רעב כבד יפקוד את ארץ מצרים במשך שבע שנים מלאות. יוסף מדגיש שהישנות החלום פעמיים מצביעה על כך שהחלום מנבא פני עתיד ואלוהים ימהר להגשימו.

[עצירת שוליים

כיצד פתר יוסף את החלומות? פרעה חלם על פרות ושיבולים, שניהם בעלי היבט כלכלי. בחלומו מתאר פרעה תהליך של עלייה מהיאור, צמיחה; הוא משתמש פעמים רבות בלשון עתיד וַתִּרְעֶינָה וַתֹּאכַלְנָה וַתָּבֹאנָה וַתִּבְלַעְןָ, דבר המעיד על תהליך מתפתח. כשפרעה תיאר את השיבולים הוא משתמש במילה קָדִים (שְׁדֻפוֹת קָדִים), כרמז לרוח קדים (מזרחית) חמה אשר תייבש את התבואה (בעוד התבואה בממגורות לא תיפגע); פרעה מתאר את הפרות במילים זהות לאלה שבהן תוארו רחל ולאה וִיפֹת תֹּאַר (רחל) רַקּוֹת בָּשָׂר (לאה רכת עיניים) כשיוסף יודע שסבו יעקב עבד שבע שנים עבור כל אחת מהן.]

הוא מוסיף ומייעץ למלך למנות אחראי מטעמו שייעזר בפקידים וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ על מנת להקים מחסני תבואה בהם ישמרו את התבואה שתיאסף בתקופת השובע, כך שתשמש את מצרים בתקופת הרעב וכך יציל את הארץ. הדברים מוצאים חן בעיני פרעה ואנשיו הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. 

[עצירת שוליים

ייתכן שפירושו של יוסף נשא חן בעיני פרעה, כיוון שזכה גם לברכת החרטומים. יוסף הנבון מייעץ למנות אחראי ופקידים מטעמו, המלצות המיטיבות עם המקורבים למלך.]

יוסף נסיך מצרים – ספר בראשית, פרק מא, פסוקים לט-נב

פרעה מודיע שאין נבון וחכם מיוסף ועל כן ממנה אותו למשנה למלך עַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. בצעד סמלי, מסיר פרעה את הטבעת מעל ידו ונותן אותה ליוסף, מלביש אותו בבגדי מלכות, שם רביד זהב על צווארו מרכיב אותו במרכבת המשנה ומעניק לו סמכות מוחלטת בִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ–בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. פרעה מעניק ליוסף את השם 'צָפְנַת פַּעְנֵחַ' (מפענח הצפנים) ונותן לו את אסנת בת פוטי פרע (בת פוטיפר סריס פרעה) כהן און (כהן אל השמש) לאשה.

[עצירת שוליים

ככל הנראה, במהלך השנים, הועבר פוטיפר מתפקידו כשר הטבחים לתפקיד כהן אל השמש. צחוק הגורל שיוסף נושא לבסוף את בת אשת פוטיפר שנתנה בו את עינה ושהושלך לכלא בגללה.]

במהלך שבע שנות השובע, אוגר יוסף את התבואה העודפת בערים בכמויות עצומות, ואף נולדים לו שני ילדים: מנשה  על שום נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי (העניק לי גמול רב) ואפרים על שום הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי

שבע השנים הרעות – ספר בראשית, פרק מא, פסוקים נג-נז

שבע שנות השובע מגיעות לסיומן וַתְּחִלֶּינָה (התחלה ומחלה) שבע שנות הרעב. רעב כבד נופל על האיזור וגם על מצרים. העם צועק לפרעה ללחם, והוא משיב להם לפנות ליוסף ולעשות כפי שיאמר. יוסף פותח את הממגורות ומחלק לעם המצרי מהתבואה בצורה קצובה ומדודה. הרעב הכבד מוביל גם אנשים לא מצרים לנדוד אל מצרים ולבקש עזרה.

[הידעת? ההגדרה לשנת בצורת בארץ ישראל היא שנה שבה ירדו פחות מ-80% מכמות המשקעים הממוצעת בשנה (כלומר, פחות מ-550 מ"מ לשנה בצפון ובמרכז הארץ).]

מפגש האחים – ספר בראשית, פרק מב, פסוקים א-כד

הרעב בכנען כבד; יעקב מפציר בבניו לרדת אל מצרים ולהשיג משם מזון על מנת שלא ימותו ברעב. הבנים יוצאים לדרך, כשבנימין נותר עם יעקב, כיוון שהוא הבן היחיד שנותר לו מרחל. האחים, מנכבדי כנען, מגיעים עד יוסף לבקש מהמזון, לא מזהים אותו ומשתחווים בפניו.

[עצירת שוליים

לכל אב משפחה הותר לרכוש מזון עבור משפחתו בלבד, כשהמחירים נותרו קבועים על מנת שלא לגרום להפקעת מחירים.]

יוסף מזהה את אחיו, לא מגלה להם את זהותו ונוהג בהם ביד קשה. הוא נזכר בחלום האלומות (שכמעט מתגשם כעת כאשר 10 אחים משתחווים לו מתוך 11) וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. ושואל אותם מאין הגיעו. האחים משיבים שהגיעו מכנען לבקש מזון ויוסף מבטל את דבריהם ומאשים אותם בריגול. האחים משיבים בהכנעה וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר-אֹכֶל בני משפחה אחת הם ואין הם מרגלים. יוסף חוזר ומאשים אותם כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.

[עצירת שוליים

בתלמוד מסופר שיוסף ידע שאחיו יירדו למצרים על מנת להשיג מזון ועל כן הורה לשומרים לרשום שם כל מבקר המגיע למצרים (שמו ושם אביו), כך שיוודע לו מיד על הגעתם. עוד מסופר שהאחים נכנסו דרך עשרה שערים שונים ופקדו בתי בושת כיוון שיוסף היה נער יפה תאר והמדינים שהובילו אותו למצרים נשאו בשמים אותם היו עשויים למכור לבתי המרחץ. כשנשאלו מה מעשיהם שם הם השיבו שמחפשים את אחיהם יוסף. מיד תפסו אותם והביאו אותם לפניו. על כן יוסף האשים אותם בריגול בלגלוג כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת]

האחים משיבים בגילוי לב שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד מארץ כנען. האח הקטן נותר עם אביהם ואח אחד אבד להם. יוסף נשבע בשם פרעה שעל מנת להוכיח את כנותם על אחד מהם להביא אליו את אחיהם הקטן, בעוד היתר ייאסרו. הוא שם אותם במשמר למשך שלושה ימים עד שיחליטו. וכך האחים שזרקו את אחיהם לבור מושמים במעין מאסר על ידי האח שהושלך לבור. קארמה.

[עצירת שוליים

ספר הזוהר מלמדנו שהמילה 'מרגלים' הינה ראשי תיבות של "מאמי רחל גנבתם למדינים ישמעאלים מכרתם." ייתכן שיוסף נהג באחים ביד קשה כיוון שחשש שיחקרו ויגלו את זהותו. אם פרעה ישמע על חלום השמש והכוכבים הוא עלול ליטול ממנו את כל הסמכויות וגרוע מכך.]

ביום השלישי פונה יוסף לאחים (שנמנעו מהחלטה לגבי זהות השליח) בשם אלוהים (להבדיל משבועה בשם פרעה, שזה רמז משמעותי) זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא ומודיע להם ששינה את תוכניתו ורק אחד מהם ייאסר; היתר יחזרו עם מזון לבתיהם ועליהם להביא אליו את אחיהם הקטן על מנת להוכיח את כנותם.

[עצירת שוליים

סביר שיוסף הבין שללא המזון ימותו אביו יעקב ואחיו בנימין גם מרעב וגם מצער.]

האחים, שגורלם שזור זה בזה, פורצים בהתוודות והבעת חרטה כואבת אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַלאָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ על שהצרה הזו ניחתה עליהם על שום שלא הקשיבו לתחנוני אחיהם הצעיר. ראובן, הבכור שנושא באחריות, מזכיר להם שהוא ביקש מהם שלא לפגוע בילד וכעת דמו זועק לנקמה. כל זאת שומע יוסף, ללא ידיעתם. יוסף נרגש מאד ודמעות זולגות מעיניו. כשהוא שב אליהם הוא מחליט לאסור את שמעון, השני בבכורה.

השיבה לכנען – ספר בראשית, פרק מב, פסוקים כה-לח

יוסף מצווה למלא את שקי האחים בתבואה, להשיב להם את כספם ולצייד אותם בצידה לדרך. האחים קונים תבואה, עורמים אותה בשקים על חמוריהם ויוצאים חזרה למסע. בדרך בעודם עוצרים ללון, אחד מהם פותח את השק להאכיל את חמורו ומגלה לתדהמתו את הכסף ששילם. הוא רץ לספר לאחים שנחרדים (ייתכן שחוששים שיואשמו בגניבה) מַהזֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים, לָנוּ מבלי להבין שיוסף פעל במכוון.

האחים מגיעים חזרה לבית יעקב ומספרים לו את אשר קרה במצרים ואת דרישת המשנה למלך תוך שמוסיפים שאם ישביעו את רצונו הוא ישיב להם את שמעון ויותר להם לסחור במצרים. כעת הבנים מרוקנים את שקיהם ומגלים בתדהמה שהכספים הושבו לכל אחד ואחד מהם. יעקב מגיב בכעס וכאב, על שאיבד את יוסף, את שמעון וכעת הם מבקשים ממנו לאבד גם את בנימין. ראובן מבטיח ליעקב שישיב את שמעון, אחרת הוא מתיר לו להרוג את שני בניו (הצעה מאד מפתה. לא די בכך שיאבד מבניו, הוא גם יזכה להרוג שניים מנכדיו). יעקב, שבטוח שיוסף מת, מסרב להתיר להם לקחת את בנימין למצרים פן ימות בדרך וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן, שְׁאוֹלָה.

השיבה למצרים – ספר בראשית, פרק מג, פסוקים א-טו

הרעב בארץ כבד. יעקב ומשפחתו מכלים את התבואה שהביאו ממצרים. יעקב מפציר בהם לשוב למצרים להביא עוד מזון. יהודה מזכיר לאביו שהמשנה למלך לא מסכים לראותם שוב ללא אחיהם הצעיר; אם יסכים להם לקחת עימם את בנימין הם יביאו עוד מזון. יעקב, שמבין את חומרת המצב, מאשים את בניו לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי וחוקר מדוע כלל סיפרו שיש להם עוד אח. יהודה משיב שעמדו בפני חקירה ואמרו דברי אמת.

[עצירת שוליים

יוסף התיר חלוקת מזון לכל משפחה בנפרד. ייתכן שהאחים ביקשו לקבל יותר מזון ממספר האחים ונדרשו להסביר את הסיבה לכך.]

עוד מוסיף יהודה ומפציר ביעקב שלא להתמהמה ולאפשר להם לקחת את בנימין. הוא ערב לו שיחזיר את בנימין אחרת יחטא לו כל ימיו. ישראל ניאות ואומר לבניו לחזור ולהעניק למשנה למלך מנחה (בדומה לפיוס עשיו) מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים וגם את הכספים שניתנו להם אולי בשוגג. משם הכל בידי שמים. האחים עושים כן, יורדים חזרה למצרים יחד עם בנימין ונעמדים שוב בפני המשנה למלך.

[עצירת שוליים

המנחה שהאחים לוקחים מכילה נכאת, צרי ולט, אותם בשמים שהובילו הסוחרים הישמעאלים למצרים בעת שהאחים מכרו את יוסף בפרשת וישב; לאורך כל הפרשה אין כל עדות לתגובתו של בנימין לדברים. ייתכן שהיה מוגבל בתפקודו.]

חזרה לעתיד – ספר בראשית, פרק מג, פסוקים טז-לד

יוסף רואה את בנימין ומורה למנהל ביתו לאסוף את האחים אליו, להכין ארוחה שיסעדו עימו צהריים.

[עצירת שוליים

הפעם האחרונה שבה ראה יוסף את בנימין היה כשהלה היה בן 3 ויוסף בן 17; מעל 20 שנה חלפו מאז.

מקור המילה 'צהריים' מהמילה 'צהר' חלון. בסיפור נוח אמר לו אלוהים צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה מכאן כשהשמש הייתה ממוקמת בקו ישיר מעל לתיבה, ניתן היה להבחין בה בעוצמה דרך הצוהר. שעה זו ידועה בימינו שעת הצהריים., אך ייתכן שבזמן יוסף משמעותה ברבים הייתה שעת השקיעה.]

המנהל מוביל את האחים מבלי לומר להם דבר, והלה חוששים מאד שטומנים להם מלכודת בחשד על גניבת הכספים ומתכוונים להתנפל עליהם ולהפוך אותם לעבדים. בהגיעם לפתח בית יוסף, הם פונים למנהל, בחרדתם הגדולה, מנסים להמתיק את מר גורלם ומספרים לו על כך שהכספים הוחזרו להם ללא ידיעתם. המנהל מרגיע אותם שָׁלוֹם לָכֶם אַלתִּירָאוּ, אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן מאשר שהכסף הושב ומוציא אליהם את שמעון. האחים מוכנסים לבית יוסף, רוחצים את רגליהם וחמוריהם מקבלים מספוא.

[עצירת שוליים.

האחים לא למדו מהניסיון; הדרך היחידה שבה ייתכן שהכספים הגיעו לשקים היא שמישהו הכניס אותם לשם. והנה, הם מאפשרים שוב לאנשי יוסף לטפל בחמוריהם בעצמם.]

האחים מכינים את המנחה שהביאו וכשיוסף מגיע הם מעניקים לו אותה ומשתחווים בפניו.

[עצירת שוליים

והרי התגשמות מלאה של חלום השיבולים. כל 11 האחים משתחווים בפני יוסף; ביהדות חל איסור על עבודת אל זר, אך אין פסול בהשתחוות לאדם חי בעל מעמד מדיני גם אם הוא בן דת אחרת. זהו ההבדל בין דת לבין יחסים דיפלומטיים]

יוסף שואל לשלומם ולשלום אביהם אם הוא עדיין בחיים. האחים משיבים בכניעה שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ–עוֹדֶנּוּ חָי (ומכאן מקור השיר "עוד אבינו חי" שהולחן בפראג בשנת 1964) ומשתחווים שוב.

יוסף מביט שוב בבנימין, שואל אותם אם זה אכן אחיהם הקטן ואומר לו בחיבה גדולה אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. יוסף נרגש מאד כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו הוא עובר לחדר אחר שם מתיר לדמעותיו לזלוג לא מאושר אלא מרחמים (ייתכן שבנימין מוגבל בתפקודו). הוא רוחץ את פניו, חוזר ומורה להגיש את המזון.

הארוחה מוגשת ליוסף בנפרד, לאחים בנפרד, ולמצרים שבחדר בנפרד כי תועבה היא במצריים לאכול יחד עם העברים. האחים מושבים לפניו לפי סדר לידתם, מהבכור ועד הצעיר, ותמהים כיצד ייתכן שהמצרים יודעים סדר זה. יוסף מעניק לאחים מתנות, כשלבנימין מעניק את המתנה הגדולה ביותר. האחים לא נזהרים, שותים ומשתכרים.

[עצירת שוליים

האחים לא מבחינים ברמזים המונחים לפניהם; הנה המשנה למלך מצרים שואל אותם אם אביהם עדיין בחיים וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם–הַעוֹדֶנּוּ, חָי.; הוא קורא לבנימין "בני" וַיֹּאמַר, אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי ואף מגדיל לעשות כשמברכו באמצעות אלוהי העבריים, זו הפעם השנייה!; המצרים יודעים את סדר לידת האחים, האפשרות שאחיהם החולמני התגלגל למעמד רם, כה תלושה מהמציאות, שהאחים כלל לא מסוגלים להעלות זאת על דעתם.]

משחקי חתול מצרי ועכברים – ספר בראשית, פרק מד, פסוקים א-יז

יוסף מצווה את מנהל ביתו למלא את שקי האחים באוכל ככל שיוכלו לשאת ולתת בידיהם כסף. הוא מוסיף ומורה וְאֶתגְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת, כֶּסֶף שִׁבְרוֹ. הגיע הבוקר (האחים ישנו ככל הנראה בבית יוסף) והאחים יוצאים לדרך עם חמוריהם. כעבור זמן מה בעוד האחים לא הספיקו להרחיק מורה יוסף למנהל ביתו לרדוף אחר האחים, לתפוס אותם, לשאול אותם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה ולהאשימם בגניבת גביע הכסף המשמש את יוסף לחיזוי עתידות (דרכו הצינית של יוסף להשיב לאחים כגמולם על שמכרו אותו לעבדות עבור שחלם חלומות).

מנהל ביתו יוצא לדרך, משיג את האחים ושואל אותם לפשר המעשה. האחים ההמומים לא מבינים במה מדובר, מתגוננים חָלִילָה, לַעֲבָדֶיךָ, מֵעֲשׂוֹת, כַּדָּבָר הַזֶּה ומזכירים שהרי עברו את כל הדרך הארוכה מכנען להשיב את הכספים שניתנו להם בשוגג, אזי לא יעלו על דעתם לגנוב כעת כסף או זהב. להוכיח את חפותם הם מציעים שאם יימצא מי מהאחים שגנב גביע שכזה הוא יומת וכל אחיו יהפכו לעבדים. מנהל בית יוסף מסכים לחיפוש, אך לא מעונין בעונש כוללני ומשיב שמי שהגביע יימצא באמתחתו יהפוך לעבד, וכל היתר יהיו פטורים מעונש.

האחים, שאינם למודי ניסיון, ולא בדקו הפעם את חפציהם בטרם יציאתם לדרך, מורידים את השקים מחמוריהם ופותחים אותם. מתחיל חיפוש, עד שהגביע נמצא בין חפציו של בנימין. האחים מזועזעים קורעים את בגדיהם לאות אבל, חוזרים לעיר המצרית חפויי ראש ונופלים אל מול יוסף.

יוסף נהנה מהמשחק ומקניט את האחים הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּינַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי שברור שאיש בעל כוחות כשלו יגלה את דבר הגניבה. יהודה לא מחפש להאשים או להתגונן ובייאושו הגדול לוקח אחריות על המעשה, תוך ששולל את כוחו הנבואי של יוסף ומייחס את הגילוי לאלוהים הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶתעֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ ומודיע שכל האחים יהפכו לעבדיו. יוסף בטון מפייס מסרב חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת, הוא יחזיק רק בבנימין וקורא ליתר האחים לשוב בשלום אל אביהם. באופן אירוני, האחים נמצאים בבור.

[עצירת שוליים

על יוסף היה להיזהר יתרה בניהול הדברים. ייאושם של האחים היה עשוי להוביל אותם למעשה אלים, שתוצאותיו היו עשויות להיות הרות אסון, צעד שיוסף כלל לא חפץ בו. על כן נשאלת השאלה מדוע יוסף המשיך להתעלל באחיו גם לאחר התגשמות חלום השיבולים כשכל אחיו השתחוו לו? התשובה בעיניי היא שכדי שיזכו לעשות תשובה על חטאי העבר. יוסף העמיד אותם במבחן לראות אם יעדיפו את טובתם האישית ויפקירו את אחיהם הקטן לגורלו, או שמא יוכיחו אחוות אחים ויחזרו כולם יחד למצרים תוך סיכון נפשם, כפי שאכן ארע]

[לפרשה הבאה – ויגש]

השאר תגובה