Spread the love

[לפרשה הקודמת – במדבר] [לפרשה הבאה – בהעלותך]

פרשת נשא

הפרשה הארוכה ביותר בתורה, 176 פסוקים. זהו מספר שחוזר על עצמו ושימו לב:

בספר " תהלים " הפרק הארוך ביותר – פרק קי"ט  – 176 פסוקים (8 פסוקים לכל אחת מאותיות ה-א' ב')

מסכת "בבא בתרא" היא המסכת הארוכה ביותר – 176 דפים.

משפחת גרשון – ספר במדבר, פרק ד, פסוקים כא-כח

אלוהים מצווה על משה לאסוף את בני גילאי שלושים עד חמישים מכל בני משפחת גרשון (בני משפחת שבט לוי) שיקחו אף הם חלק בעבודה באוהל מועד. תפקידם הוא פיזי, לעבוד בעת החנייה ולשאת בעת המסע. עליהם לשאת את יריעות האוהל (יריעות עזים), מכסה התחש העליון (עורות אילים מאדמים) ומסך פתח האוהל (וילון מזרחי). כן הוטל עליהם לשאת את כלי קלעי החצר יחד עם פתח שער החצר, מיתריהם וכל כלי עבודתם. על הגרשונים מופקד איתמר, בן אהרון הכוהן הגדול (אחיינו של משה רבינו).

פיני גרשון, מאמנה האגדי של קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל, זכה עימה במספר שיא של 3 אליפויות אירופה בשנים 2001, 2004, 2005 ומצולם כאן יחד עם הרב המלווה אותו בחייו האישיים והמקצועיים, כבוד הרב יעקב גלויברמן

משפחת מררי – ספר במדבר, פרק ד, פסוקים כט-לג

משה מצווה לפקוד אף את בני גילאי שלושים עד חמישים מבני משפחת מררי (בני משפחת שבט לוי) לעבודת אוהל מועד. תפקידם לשאת את קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו ואדניו. את עמודי החצר, אדניהם, יתדותיהם ומיתריהם. איתמר בן אהרון הכהן הגדול (אחיין משה רבינו) מופקד עליהם.

עו"ד עמית מררי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט פלילי החל משנת 2017

הגיוס – ספר במדבר, פרק ד, פסוקים לד-מט

משה, אהרון ונשיאי העדה מבצעים את דברי האל ופוקדים את גילאי שלושים עד חמישים מבני משפחת קהתי, 2,750 איש; מבני משפחת גרשון 2,630 איש; ומבני משפחת מררי 3,200 איש. סך של 8,580 איש לעבודת אוהל מועד מבני שבט לוי.

סילוק הטמאים – ספר במדבר, פרק ה, פסוקים א-ד

אלוהים מצווה על משה לשלוח את המצורעים, הזבים וטמאי הנפש אל מחוץ למחנה. בני ישראל עושים כן.

 [עצירת שוליים

זב, החולה במחלת הזיבה. מאיבר מינו יוצאות הפרשות. זבה היא מי שאיבר מינה מפריש דם שלא במועד המחזור. ניתן להיטהר בכך שמטופלים ולא רואים הפרשות אלה במשך שבעה ימים. על הזבה להיטבל במקווה ועל הזב במעיין.

טמא לנפש הוא מי שנגע במת, שהה בקרבתו מרחק הקרוב מארבע אמות, או שהו יחד תחת קורת גג אחת. ניתן להיטהר מטומאה זו בכך שמתיזים על הטמא ביום השלישי או הרביעי אפר פרה אדומה. לאחר מכן יש להיטבל במעיין.

טומאה מחלישה את ריכוז האדם בדברים עליונים. ניתן להיטהר מטומאות חמורות אלה בכך שממתינים ומתרפאים במשך שבעה ימים.

צרעת היא טומאה החמורה ביותר שדי בכך ששהית עם מצורע תחת קורת גג אחת (טמא אוהל) שתיחשב אף אתה לטמא. ניתן להיטהר מצרעת באיבחון הנגע על ידי כהן ובטיפול מתאים בסדר טהרה. המצורעים נחשבים למי שנדבקו במחלה עקב לשון הרע, רכילות או שנאה וגרמו בכך לפילוג בין אנשים. על כן מידה כנגד מידה היא שיחיו בגפם אל מחוץ למחנה עד שיטהרו.

המשכן חולק לשלושה מחנות: מחנה השכינה, מחנה הלוויים סביב לו ומחנה ישראל סביב להם. המצורעים סולקו מכל המחנות, בעוד לזבים הותרה השהייה במחנה ישראל וטמאי הנפש הותרו אף במחנה הלויים]

גזל הגר – ספר במדבר, פרק ה, פסוקים ה-י

אלוהים מדבר אל משה לומר לעם ישראל שכל איש שיגזול מהגר (מי שהתגייר ליהדות) ייחשב כמי שמועל בשם. הדרך לכפר על כך היא בהתוודות, השבת הגזל, תשלום נוסף לנגזל של חמישית משווי הגזל וקורבן אשם (איל) לכפרה. אם הנגזל מת ואין לו יורשים יש ליתן את הפיצויים לכהן, פרט לקורבן האיל.

[עצירת שוליים

במדרש רבה (במדבר פרשה ח ב) למדו מכאן על חביבותם של הגרים:

הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה? למלך שהייתה לו צאן והייתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן בכל יום. פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים, היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר – נכנס עמהם, יצאת לרעות – יצא עמהם. אמרו למלך: הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום, יוצא עמהם ונכנס עמהם. היה המלך אוהבו, בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו: לא יכה אדם אותו, הזהרו בו! ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם: תנו לו וישתה, והיה אוהבו הרבה. אמרו לו: מרי! כמה תישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך – ואין את מזהירנו; ועל הצבי הזה – בכל יום ויום את מצוינו! אמר להם המלך: הצאן, רוצה ולא רוצה – כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבוא לישן בתוך הדיר. הצביים – במדבר הם ישנים, אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם. לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר?! כך, אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר, שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם, ובא לו אצלנו?! לכן הרבה עליו שמירה… וכשם שחייבה תורה לגוזל לחבירו תשלום ממון וקורבן איל הכפורים – כן חייבה תורה לגוזל את הגר, לשלם לו ממונו ויביא קורבן איל הכפורים ]

דיני סוטה – ספר במדבר, פרק ה, פסוקים יא-לא

אלוהים מדבר אל משה לומר לעם ישראל כי מי שמקנא לאשתו וְעָבַר עָלָיו רוּחַקִנְאָה וְקִנֵּא אֶתאִשְׁתּוֹ שנאפה עם גבר אחר, בהיעדר עדים וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. עליו להביא את האשה אל הכהן. אִישׁ אִישׁ כִּיתִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. על מנת לגלות את האמת יש להביא קמח שעורים (ולא חיטים, כסמל למעשה הבהמי). אין לצקת עליו שמן (שלא יהיה מהודר וכסמל למעשה שנעשה בחשיכה, שהרי שמן קרוי אור) ולא לתת בו לבונה (שלא ידיף ריח בשמים). כִּימִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֺן מנחת המקום ומנחת הבעל.

כעת הכהן יקריב את המנחה ויעמיד את האשה לפני המזבח; ייקח מים בכף מכיור עזרת הנשים ועפר מקרקע המשכן; יעמיד שוב את האשה לפני השם (מכאן סבורים המפרשים שהיו מזיזים אותה מכאן לכאן. רש"י מפרש שהמקום בו נעשה הדבר היה שער ניקנור שהפריד בין עזרת הנשים למזבח), יפרע את שערות ראשה (מעשה שמביישה, הרי בנות ישראל נהגו לילך בשיער אסוף בעת ששהו בפומבי), יניח את המנחה שהקריב בכפות ידיה כשבידו המים המרים.

ומכאן למבחן – הכהן ישביע את האשה להתוודות פן נטמעה מגבר זר. אם דוברת אמת ולא נאפה הרי שתינקה מן המים המרים, אך אם חטאה הרי שתשתה מן המים ובטנה תתנפח.

[עצירת שוליים

המבחן נפסק עוד בימי בית המקדש, בימי בית שני, ככל הנראה בשל ריבוי מעשי הניאוף בקרב עם ישראל.]

דיני נזיר – ספר במדבר, פרק ו, פסוקים א-כא

אלוהים מדבר אל משה לומר לעם ישראל את דיני ההתנזרות עבור איש או אשה שנדרו זאת. [הנזירות קבועה לשלושים יום, אלא אם הוגבלה למשך זמן אחר על מי שהתחייב בה.]

עליהם להימנע משתיית יין, שיכר, חומץ יין וחומץ שיכר, ואף להימנע משתיית משקה שקיימים בו ענבים וממאכל ענבים לחים ויבשים. אין לאכול מכל מאכל שנעשה מן הענב, מהגרעין ועד לזג, הקליפה. [יין מביא לשיכרון חושים שעשוי להוביל לחטאים].

אין לגלח את ראשו בתער, עליו לגדול פרא. [בכך משליך כל מחשבה על יופי.]

[וירדנו לשוליים: להקת בוני-אמ הגרמנית הוציאה את השיר "רספוטין" בשנת 1978 שהפך ללהיט דיסקו היסטרי. אין לזה כל קשר לפרשה, אבל נדמה שהזמר שיכור משמחה (או ממשהו אחר אבל לא מיין) וגם לא קיצץ את שער ראשו מזה תקופה ארוכה אז זה איכשהו מתאים, וגם השיר ממש פנטסטי :

אין לבא בקרבת מת, גם אם מדובר בלווית בני משפחתו. אם קרה ואדם מת בקרבתו עליו להיטבל על מנת להיטהר ולגלח את ראשו ביום השביעי להיטהרותו. ביום השמיני עליו להביא שני תורים או שני יונים לכהן בפתח המשכן. הכהן יקריב את הקורבנות, אחד לכפר על החטא ואחד יהיה לעולה. הנזיר יביא כבש בן שנה לעולה, כל תקופת הנזירות תאופס והנזירות תתחיל להימנות מחדש.

בתום תקופת הנזירות על הנזיר להביא כבש וכבשה לעולה ואיל אחד תמים. כן עליו להביא סל מצות סולת, חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן [עשר מכל סוג]. על הנזיר להקריב את הקורבנות, לשחוט את איל השלמים על מנת לקדש על הלחם. עליו לגלח את ראשו בפתח אוהל מועד. את השיער יש לשרוף באש המבשלת את קורבן השלמים. עליו לקחת זרוע מן האיל, חלת מצה ורקיק מצה ולתת בכף הנזיר. הכהן יניף אותם והנזיר ישתה מן היין.

[עצירת שוליים

ההפטרה אותה קוראים היא מספר שופטיםפרק י"גפסוקים ב'כ"ה (התימנים מסיימים בפסוק כ"ד). על רקע דיני נזירות המפורטים בפרשה, מסופר בה על הולדת שמשון הגיבור, שעל פי ציווי של מלאך ה' היה נזיר מבטן אימו.]

[הרב דוד כהן ז"ל כונה הרב הנזיר על שום דיני הנזירות שקיבל על עצמו במטרה להתעלות ברוחניותו. הוא נמנע משתיית יין, מאכילת בשר ולא גזז את שערות ראשו וזקנו.]

ברכת הכהנים – ספר במדבר, פרק ו, פסוקים כב-כז

אלוהים מדבר אל משה לומר לאהרון ובניו לברך את בני ישראל באופן הבא. (האל מברך את עם ישראל דרך הכוהנים)

כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  {ס}

[עצירת שוליים: יברך בכסף, כל פרנסה שאתה עמל עליה שתוציא ממנה שפע; שתהיה עליך שמירה של גוף ונפש.]

כה יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.  {ס} 

[עצירת שוליים: אלוהים ידוע גם בכעסו באסונות שממיט על עם ישראל. הברכה שנזכה לאושרו לחינו, לחנינתו. ]

כו יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  {ס}

[עצירת שוליים: אלוהים לא נושא פנים. הוא לא מפלה ואף לאוו דווקא מיטיב עם מי שמרבה במצוות, כיוון שלא מקבל שוחד מצוות. אין משוא פנים בפועלו. הברכה מבקשת ומכוונת בתקווה לכך שנזכה שאלוהים כן ישא פניו אלינו עבור מעשינו הטובים, משום שאנו מחמירים מכפי הנדרש משאר בני האדם.]

[עצירת שוליים

הברכה מונה שישים אותיות בדיוק, כמספר המסכתות במשנה (ספרי המשנה והתלמוד). מבנה ברכת כהנים: שלוש מילים, חמש מילים, שבע מילים כפי שביום חול עולים שלושה מתפללים לספר תורה, ביום חג עולים חמישה לספר תורה ובשבת שבעה.]

שלשה זו 3, 5, 7 אף שימש כהשראה לתכנון מערך ההגנה על מלכי יהודה על מנת שתהיה בו ברכת האל.

בספר מלכים ב, פרק כה, פסוק יט נכתב

יח וַיִּקַּח רַב-טַבָּחִים, אֶת-שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ, וְאֶת-צְפַנְיָהוּ, כֹּהֵן מִשְׁנֶה; וְאֶת-שְׁלֹשֶׁת, שֹׁמְרֵי הַסַּף.  יט וּמִן-הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר-הוּא פָקִיד עַל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא, הַמַּצְבִּא אֶת-עַם הָאָרֶץ; וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ, הַנִּמְצְאִים בָּעִיר.

ובספר ירמיהו פרק נב פסוק כה נכתב

כה וּמִן-הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר-הָיָה פָקִיד עַל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵיהַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא, הַמַּצְבִּא אֶת-עַם הָאָרֶץ; וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ, הַנִּמְצְאִים בְּתוֹךְ הָעִיר. 

שלשה זו 3, 5, 7 אף נהוג בהרכב בית הדין הנהוג לחתימה על עיבור השנה העברית: בית הדין הדן בעיבור השנה מתחיל בהרכב של שלושה דיינים; על אלו נוספים זוג דיינים שהופכים אותם לחמישה עבור שלב הדיונים, ואת חתימת הדין מבצעים בהוספת זוג נוסף –הרכב בן שבעה דיינים.]

כז וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם.

[עצירת שוליים

הברכה נאמרת על ידי הכוהנים כשכפות ידיהם פשוטות לציבור בהפרדה בין שלוש האצבעות בצד האגודל לבין שתי האצבעות הנותרות. סימן היד המפורסם של הדמות 'ספוק' מהסדרה מסע בין כוכבים מקורו בתנועת פשיטת היד של ברכת הכוהנים! השחקן היהודי המנוח, ליאונרד נימוי שגילם את דמותו של "ספוק" הוא שהציע אותה והפך את תנועת היד של הכהנים לסימן היכר בקרב מאות מיליוני מעריצים ברחבי העולם.

נהוג לכסות את כפות הידיים כהגנה על הציבור מפני האנרגיה הרוחנית המוקרנת מהן. הברכה חלה על מי שנשקף בפתח שבין אצבעותיו של הכהן, ולכן נהוג שהכהנים יזוזו מצד לצד בעת הברכה.]

[עצירת שוליים

שתי לוחיות כסף הנושאות את ברכת הכוהנים נתגלו במערת קבורה בירושלים המתוארכות לשנת 600 לפני הספירה. זהו הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא עד כה וניתן לחזות בהן במוזיאון ישראל.]

ואסיים חלק זה בקישור ליצירת המופת "הללויה" של הזמר היהודי המנוח ליאונרד כהן עליו השלום, שהצהיר שליבו מלא במסורת היהודית וכל שיר שהוא שר הוא יהודי במהותו.

קורבנות השבטים – ספר במדבר, פרק ז, פסוקים א-פח

ביום שבו הושלמה בניית המשכן, משה מושח את המשכן, את כל כליו ומקדש אותם.

[עצירת שוליים

במשך שבעה ימים הוקם ופורק המשכן מחדש. ביום השמיני, א' בניסן משה מקים את המשכן מקדש ומושח אותו בשמן מיוחד.]

נשיאי ישראל (נשיא לכל שבט) מביאים קורבנות עבור המשכן המונות שש עגלות, שנים עשר בקר, ושור. אלוהים מורה למשה לקחת את הקורבנות ולתת אותם לבני לוי. משה עושה כן באופן הבא:

  • שתי עגלות רתומות לארבעה בקר לבני גרשון (נושאי היריעות).
  • ארבע עגלות רתומות לשמונה בקר לבני מררי (נושאי הקרשים שמשאם כבד יותר).
  • לבני קהת לא נתן דבר. [תפקידם לשאת את כלי הקודש ומפאת קדושתם יש לשאת בגוף האדם בלבד]

הנשיאים מקריבים את הקורבנות. אלוהים אומר למשה שיש לחלק את הזמנים כך שבכל יום יקריב נשיא אחר את קורבנו, וכך היה:

  • ביום הראשון, שבט יהודה, הנשיא נחשון בן עמינדב.

  • כל נשיא הביא עימו קורבן זהה של:
    • קערת כסף משקלה מאה ושלושים.
    • מזרק  (גביע) כסף שבעים שקל בשקל הקודש.

[עצירת שוליים

מטבע השקל על שום שקילת מתכות הכסף בעת העתיקה לקביעת שווין.]

  • שתיהן מלאות בסולת בלולה בשמן.
    • כף עשרה זהב בשקל הקודש מלאה קטורת.
    • פר, איל, כבש בן שנה לעולה.
    • שעיר עזים לחטאת.
    • שני בקר, חמישה איילים, חמישה עתודים (צאן שמפיקים ממנו חלב לפרנסה וצמר ללבוש), חמישה כבשים בני שנה לזבח שלמים.

[עצירת שוליים

עולה – קורבן שעולה לשמיים ולא אוכלים ממנו.

חטאת – קורבן שנועד לכפר על חטאי האדם בשוגג. חטאת חיצונית (דם הקורבן ניתן בחצר ההיכל) בלבד ניתנת לאכילה על ידי הכוהנים בלבד. בדיני העונשין חטא מסווג כעבירה שהעונש הנגזר בדינה אינו עולה על שלושה חודשים.

שלמים – קורבן קודשים שניתן בנדבה על ידי בעליו. בשרו נאכל על ידי הציבור וחלקים מסוימים ניתנים לכוהנים]

  • ביום השני שבט יששכר, הנשיא נתנאל בן צוער. הביא עימו קורבן זהה לשל שבט יהודה.
  • ביום השלישי שבט זבולון, הנשיא אליאב בן חלן. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.
  • ביום הרביעי שבט ראובן, הנשיא אליצור בן שדיאור. הביא עימו קרובן זהה לשל קודמיו.
  • ביום החמישי שבט שמעון, הנשיא שלומיאל בן צורישדי. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.
  • ביום השישי שבט גד, הנשיא אליסף בן דעואל. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.
  • ביום השביעי שבט אפרים (בן יוסף), הנשיא אלישמע בן עמיהוד הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו
  • ביום השמיני שבט מנשה (בן יוסף), הנשיא גמליאל בן פדהצור. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.
  • ביום התשיעי שבט בנימין, הנשיא אבידן בן גדעני. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.
  • ביום העשירי שבט דן, הנשיא אחיעזר בן עמישדי. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.
  • בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם שבט אשר, הנשיא פגעיאל בן עכרן. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.
  • ביום השנים עשר שבט נפתלי, הנשיא אחירע בן עינן. הביא עימו קורבן זהה לשל קודמיו.

זאת חנוכת המזבח. שתים עשרה קערות כסף, שנים עשר מזרקי כסף, אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע-מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שתים עשרה כפות זהב מלאות קטורת. שנים עשר פרים, שנים עשר איילים, שנים עשר כבשים בן שנה לעולה; שנים עשר שעירי עזים לחטאת; עשרים וארבעה פרים, שישים איילים, שישים עתודים, שישים כבשים בני שנה לזבח שלמים.

ההתגלות – ספר במדבר, פרק ז, פסוק פט

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו.

[לפרשה הקודמת – במדבר] [לפרשה הבאה – בהעלותך]

השאר תגובה