Spread the love

[לפרשה הקודמת – שלח] [לפרשה הבאה – חוקת]

הפרשה החמישית בספר במדבר ופרשה לח בסדר הפרשות.

ההתקוממות – ספר במדבר, פרק טז, פסוקים א-יט

קרח, בן למשפחת קהת משבט לוי, יחד עם דתן ואבירם ואון בן פלת לשבט ראובן, מתקוממים כנגד משה ואהרון אל מול 250 נשיאי העדה ומאשימים אותם בהתנשאות וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַלקְהַל יְהוָה (על כך שהכהנים זוכים למעמד מיוחד בתוך הלווים). משה עייף מהתקוממויות נופל על פניו ומסביר להם שהכל הוא רצונו של השם. משה אף מציע לקרח ועדתו לערוך מבחן שבו יקטירו קטורת לאלוהים (זכות השמורה לכהנים בלבד) והאיש אשר השם יבחר בו יהיה הקדוש לשבט לוי.

משה מנסה להסביר לקרח ועדתו כי כבר שמור להם מעמד מיוחד כלוויים לעבוד את עבודת המקדש ולשרת את השם, אז מדוע אתם לא מסתפקים בכך ומבקשים גם את הכהונה? משה ממשיך בניסיונות הפיוס ושולח לקרוא לדתן ואבירם, אך הם מסרבים להתייצב ומאשימים את משה בכך שלא זו בלבד שהביא את עם ישראל למות במדבר, הרי שגם הפך אותם לכפופים לו תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּםהִשְׂתָּרֵר.

כאן כבר נשרף למשה הפיוז והוא מבקש מאלוהים (לעזור לו לנצח בתחרות) שלא יעתר למנחתם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת-אַחַד מֵהֶם. (ומרגע זה נולד כינוי הגנאי "חמור" למי שנוהג בעקשנות מופרזת שגובלת בטיפשות).

משה קורא לקרח ועדתו להתייצב למחרת אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ, הֱיוּ לִפְנֵי יְהוָה:  אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן, מָחָר. ולערוך מבחן אל מול אהרון – קרח וכל עדתו, 250 איש במספר, יקטירו קטורת לאלוהים אל מול אהרון שיקטיר קטורת לבדו.

[הערת שוליים

ומכאן לדעתי מקור הביטוי "לישון על זה לילה". כשאתה כועס ורותח לצעוק את אשר על ליבך, חכה רגע ובלום את פיך. המתן עד למחרת ובדוק עם עצמך האם עדיין בוער בך לומר את אותם הדברים. זה יכול לחסוך הרבה צרות, מוזמנים לשאול את קרח. ]

המבחן יוצא לדרך והם עומדים אל מול פתח אוהל מועד בעודם מחזיקים מחתות בוערות, או אז כבוד אלוהים נגלה אליהם וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֶל-כָּל-הָעֵדָה.

אל תתעסק עם מוזס – ספר במדבר, פרק טז, פסוקים כ-לה; פרק יז א-ה

אלוהים קורא אל משה ואהרון שלא להמשיך בתחרות ולפרוש מהעדה כי הוא עומד לחסל אותם. משה ואהרון נחרדים ומבקשים עליהם רחמים, כיוןן ש-250 איש לא צריכים לשלם על חטאו של איש אחד הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּלהָעֵדָה תִּקְצֹף. אלוהים מדבר אל משה ואהרון לקרוא לעדה לסור ממשכן קרח, דתן ואבירם. משה עושה כן וקורא להם לעזוב  סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַלתִּגְּעוּ, בְּכָלאֲשֶׁר לָהֶםפֶּןתִּסָּפוּ, בְּכָלחַטֹּאתָם. בני העדה מקשיבים למשה ומקיפים את מחנה קרח, דתן ואבירם, בעוד דתן ואבירם יוצאים עם משפחותיהם מן האוהלים; משה מכריז כי בידיו הוכחה שהוא שליח אלוהים. אם המתקוממים ימותו מוות רגיל הרי שהוא בדה הכל, אך אם דבריו אמת האדמה תפתח את פיה ותבלע אותם. כשמשה מסיים את דבריו האדמה נבקעת ובולעת את כל מחנה קרח וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָלאֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּיםשְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. כל ישראל העדים למתרחש נסו על נפשם ובעוד הם נסים אש יורדת מהשמיים ומחסלת את 250 בני העדה מקטירי הקטורת.

(ועל זה נאמר Don’t fuck with Moses)

בישראל נוצרים בולענים בסביבת ים המלח כתוצאה מירידת מפלס ים המלח, שהיא מעשה נפשע ידי אדם

אלוהים מדבר אל משה לומר לאלעזר בן אהרון לאסוף את 250 מחתות בני העדה שנשרפו ולקבוע אותם כציפוי למזבח, זכרון שישמש כאזהרה לזרים שלא להקטיר קטורת לאלוהים; וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ.

המגיפה – ספר במדבר, פרק יז ו-טו

בני ישראל מאשימים את משה ואהרון שהרגו את קרח ועדתו ונקהלים סביבם;  משה ואהרון פונים אל אוהל מועד, אז אלוהים מדבר אליהם, קורא להם להתנתק מהעדה ומודיע שעומד לחסל את המתקוממים; משה קורא לאהרון למהר לכפר על חטאי העדה באמצעות הקטרת קטורת כי מגפה תפרוץ בעם בשל כעס השם; אהרון מציית ורץ לתוך הקהל עם המחתה וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. סך המתים במגיפה 14,700 איש. אהרון שב לפתח אוהל מועד והמגפה מפסיקה.

המטה אשר יפרח – ספר במדבר, פרק יז טז-כח

אלוהים מדבר אל משה שעליו לקחת מטה מכל נשיא שבט ולכתוב על המטה את שם הנשיא; על מטה שבט לוי יש לכתוב את שמו של אהרן. את המטות יש להניח בתוך אוהל מועד לפני ארון העדות (לוחות הברית). אחד המטות יפרח ובכך יצביע על מי שבחר בו אלוהים (לשרתו בשם ישראל) וישתיק את כל המלעיזים. משה עושה כן, אוסף את המטות ומניחם בתוך אוהל מועד לפני ארון העדות. למחרת משה נכנס לאוהל ומגלה כי ממטה אהרון פורח פרי השקד וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. משה מוציא את כל המטות לבני ישראל אשר רואים את הנס. אלוהים אומר למשה להשיב את מטה אהרון לפני ארון העדות שישאר שם למשמרת כאות למרד ובכך יכפר על המלינים וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי, וְלֹא יָמֻתוּ. בני ישראל מותשים מהניסים והעונשים בהם חזו, ומכירים בכך שאסור להם להיכנס אל אהל מועד פן ימותו ומביעים חשש פן ירע להם אסון הַאִם תַּמְנוּ, לִגְוֺעַ.

[סיפור מהסרטים

השחקן האנגלי צ'ארלי צ'אפלין קנה לו תהילת עולם ברחבי תבל בזכות דמות "הקבצן" המשוטט ברחובות כשלבוש בחליפה ואוחז במקל יד. שמועות נפוצו במשך שנים לגבי האפשרות שהיה יהודי, מה שעורר את סלידת המפלגה הנאצית מסרטיו ושהביא אותו לימים ללעוג להם ולבטא את דעתו בסרט המופת "הדיקטטור הגדול". מומלץ להקשיב לנאום שנשא בסרט, נאום הרלוונטי לאנושות גם כיום]

משמרת הקודש – ספר במדבר, פרק יח א-ז

אלוהים מדבר אל אהרון ומבשר לו שהוא ובניו ובית אביו ישאו את האחריות לעבודת המקדש ומשרת הכהונה (משפחת הכהנים), כשעל אחיו לשבט לוי להתלוות אליו ולשרתו.

  • על הלווים לשמור שזרים לא יכנסו לאוהל מועד.
  • על הלויים חל איסור לגעת בכלי הקודש ולהתקרב אל המזבח.

שמירת הקודש מבטיחה שאלוהים לא יכעס עוד על בני ישראל. התורה מציינת כי הלווים זכו למתנה לעבוד את עבודת אוהל מועד;

  • על הכהנים לשמור את עבודת המזבח.

זר שיתקרב לעבודת הקודש, ישראל או לוי, יומת.

שכר הכהונה – ספר במדבר, פרק יח ח-כ

אלוהים מדבר אל אהרון שהכהונה ניתנת לו ולצאצאיו לנצח ומתוקף כך הם יזכו לאכול מן הקרבנות ויקבלו תרומה מהמובחר בתירוש, בדגן ומן הביכורים. תנאי הוא שעל הכהן להיות טהור על מנת ליהנות מזכויות גדולות אלה כָּלטָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ. כמו-כן יזכו הכהנים לקבל תשלום פדיון כל בכור שנולד בישראל ובכור הבהמה הטמאה (חמישה שקלים כסף) בעוד בכורי הבהמות הטהורות יועלו לקורבן והכהנים יזכו לאכול מנתחיהם. (ובשפתינו המודרנית על זה נאמר "הם הסתדרו!") זוהי ברית נצחית בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.

אך אליה וקוץ בה – הכהנים לא יקבלו נחלה בארץ. נחלתם היא שכינת האלוהים בעם ישראל. בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק, לֹאיִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם.

שכר הלוויים – ספר במדבר, פרק יח כא-לב

הלוויים יזכו לקבל מעשר מתרומות עם ישראל ועל כן לא יזכו לנחלה בארץ. בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה. המעשר הוא נחלתם. על הלוויים מוטלת חובה לתת לכהנים מַעֲשֵׂר מִןהַמַּעֲשֵׂר שקיבלו;

השאר תגובה