Spread the love

[לפרשה הקודמת – קרח] [לפרשה הבאה – בלק]

הפרשה השישית בספר "במדבר" ופרשה לט בסדר הפרשות

פרה אדומה – ספר במדבר, פרק יט א-כב

אלוהים מדבר אל משה ואל אהרון לומר לעם ישראל לקחת פרה אדומה שאין בה מום ושלא השתמשו בה לנשיאת משא וליתן אותה לאלעזר הכהן. על אלעזר לשחוט את הפרה האדומה מחוץ למחנה ולהזות מדמה על פני אוהל מועד שבע פעמים. את פגר הפרה יש לשרוף ולהשליך לתוך השריפה עץ ארז ואזוב ותולעת שני. כעת על הכהן לכבס את בגדיו ולשטוף עצמו ונחשב לטמא עד רדת הערב.

על איש טהור לאסוף את אפר הפרה ולהניחו במקום טהור מחוץ למחנה. לאחר מכן עליו לשטוף עצמו ולכבס את בגדיו ונחשב לטמא עד רדת הערב.

אפר הפרה האדומה נועד לחטא טמאים באופן הבא:

  • הנוגע במת נחשב לטמא למשך שבעה ימים. עליו להתחטא באמצעות האפר ביום השלישי על מנת להיטהר, ואם לא יעשה כן ייחשב טמא לעולם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל:
  • כאשר אדם מת באוהל –
    • מי ששהה באותו אוהל או מבקר בו כשגופת האדם עדיין שם נחשב לטמא למשך שבעה ימים.
    • כל כלי פתוח נחשב לטמא.
  • מתים בחלל הפתוח – כל הנוגע בחלל מלחמה, מת, עצם אדם או בקבר – נחשב לטמא למשך שבעה ימים.

כיצד מטהרים?

מכניסים מאפר הפרה האדומה לתוך כלי ושופכים לתוכו מי מעיין. לאחר מכן נוטלים אזוב, טובלים אותו במים ומזים מהם ביום השלישי וביום השביעי על האוהל, על הכלים, על האנשים ששהו בו, או על כל מי שנגע במן המתים בחלל הפתוח. ביום השביעי על האנשים לכבס בגדיהם, לשטוף עצמם ויטהרו ברדת הערב.

על מזה המים לכבס בגדיו ומי שנגע במים נחשב לטמא עד רדת הערב. גם כל מי שהטמא נוגע בו נחשב לטמא עד רדת הערב.

מים מן הסלע – ספר במדבר, פרק כ , פסוקים א-יג

[אנו מדלגים 40 שנה קדימה… בני ישראל בשנתם האחרונה לנדודיהם במדבר.]

תחנה ראשונה: בני ישראל מגיעים למדבר צין ומקימים מחנה בקדש. מרים מתה ונקברת במקום.

בני ישראל סובלים כעת ממחסור במים (רמיזה לכך שבני ישראל זכו למים במדבר רק בזכות מרים הנביאה) והצמא הקשה מוביל אותם להתקוממות. הם מאשימים את משה  (כמו תמיד) שהביא אותם למות במדבר, שאין בו לא פירות ולא מים וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶלהַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה. משה ואהרון מתייצבים בפתח אוהל מועד ופונים בתחינה לאלוהים לישועה. וַיִּפְּלוּ, עַלפְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹדיְהוָה, אֲלֵיהֶם.

אלוהים מורה למשה לקחת את המטה, להקהיל את כל עדת ישראל יחד עם אהרון ולדבר לעיניהם אל הסלע, וכך הסלע יוציא מים מהם יוכלו לשתות. משה לוקח את המטה, מקהיל את עדת ישראל יחד עם אהרון ומודיע להם על הנס שעומד להתרחש וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּנָא הַמֹּרִיםהֲמִןהַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם, אך אבוי, משה מחליט להכות בסלע במקום לדבר אליו וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶתיָדוֹ, וַיַּךְ אֶתהַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּפַּעֲמָיִם; המים אכן זורמים מהסלע, אך משה הפר את ציווי האל. אלוהים כועס על משה ועל אהרון על חוסר אמונתם וגוזר עליהם שלא להיכנס לארץ המובטחת ומכנה את המים בשם "מי מריבה."

[הערת שוליים

יש כאן רמז לחטא משולש של משה בשוגג / במכוון:ובלשונו

  • אם בשוגג – "חוסר אמונה" – בתת המודע משה לא הסתפק במילים בלבד על מנת להוציא מים מן הסלע ונזקק לפעולה מוחשית של אדם מן היישוב על מנת לגרום לנס להתרחש.
  • אם במכוון – "מי מריבה" – משה בחר במסר אלים כפתרון לבעיה, במקום להעביר מסר חינוכי לעם ישראל, שבכוחן של מילים להוציא דבר כה רך כמו מים (תורה) מעצם דומם וקשה (הרחוק ממנה).]
  • בדיבור –
    • משה שם ללעג את עם ישראל בשעת מצוקה, קורא להם בשם "המורים" מלשון שמעו אתם המורים את מוריהם.
    • משה גונב דעת באומרו נוציא לכם מים במקום לייחס את הנס לאלוהים לבדו.]

מלך אדום – ספר במדבר, פרק כ , פסוקים יד-כא

משה שולח מלאכים מקדש אל מלך אדום תוך שקורא לו אח כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל וגולל בפניו את תלאות בני ישראל, שחוזרים לארצם אחרי שאבותיהם ירדו למצרים, שועבדו לעבדות ונושעו על ידי אלוהים. משה מבקש רשות לעבור בארץ אדום בדרך המלך בלבד מבלי לחצות שדות וכרמים ואפילו מבלי לשתות מבארותיהם. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁרנַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ . מלך אדום מסרב ומתריע כי ילחם בבני ישראל אם יכנסו לשטח ארצו. משה מנסה להתפייס ומציע לשלם למלך אדום עבור מזון ומים מארצו אם ישתמשו בהם במסעם. מלך אדום מתבצר בסירובו ויוצא להילחם בישראל. משה מחליט לוותר ולשנות את מסלולם.

[הערת שוליים

בשנת 1989 סחף השיר "דרך המלך" בביצוע של גילי נתנאל הצעיר (בן 12 בשעתו) וגלית בורג מדינה שלמה. השיר הציג ציונות שמחה, תקווה ואופטימיות ונבחר לייצג את מדינת ישראל בתחרות האירוויזיון, שם קטף את המקום ה-12]

מות אהרון – ספר במדבר, פרק כ, פסוקים כב-כט

תחנה שנייה: מחנה ישראל עוזב את קדש וממשיכים במסע עד שחונים ב- הֹר הָהָר, על גבול ארץ אדום. אלוהים מדבר אל משה ואל אהרון ומודיע להם כי אהרון יסיים שם את חייו ולא יכנס אל הארץ המובטחת על שום שהמרו את פיו כשהכו בסלע. אלוהים מורה למשה להעלות את אהרון ואלעזר בנו להר ההר, שם יפשיט את אהרון מבגדי הכהן הגדול וילביש את אלעזר בהם. משה עושה כן ואהרון מת בראש ההר. כשמשה יורד מההר עם אלעזר ללא אהרון עם ישראל לומד על מות ומתאבלים עליו בעצב רב במשך שלושים יום.

מלך ערד – ספר במדבר, פרק כא, פסוקים א-ג

מלך ערד הכנעני שומע על כך שעם ישראל מתקרב לשטחו, יוצא להילחם בהם ואף מפיל חלקם בשבי. משה (כתוב בתורה בשם ישראל) נודר נדר לאלוהים כי אם יתן בידיהם לנצח את הכנענים הם יקדישו את השלל לשם. אלוהים שומע בקול ישראל ונותן את הכנענים בידיהם. וַיִּקְרָא שֵׁםהַמָּקוֹם, חָרְמָה.

נחש הנחושת – ספר במדבר, פרק כא, פסוקים ד-ט

מחנה ישראל עוזבים את הר ההר וממשיכים במסע בניסיון להקיף את ארץ אדום דרך ים סוף. המסע ארוך מאד, העם מותש ובני ישראל שואלים את משה מדוע העלה אותם ממצרים למות במדבר. כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. אלוהים מעניש את העם על חוסר האמונה ושולח בהם נחשים שרפים הממיתים מספר רב של אנשים. בני ישראל מתוודים על חטאם בפני משה על כך שהאשימו אותו ואת אלוהים ומבקשים שמשה יתפלל לאלוהים להסיר מעליהם את הנחש. משה מתפלל ואלוהים אומר לו לעשות נחש ולשים אותו על מוט גבוה וכך כל נשוך שיראה אותו ישאר בחיים. משה מכין נחש מנחושת ושם אותו על מוט גבוה. כל מי שננשך על ידי נחש ומביט בנחש הנחושת נותר בחיים.

[הערת שוליים

סמל הרפואה המודרנית הוא מטה אקסלפיוס המציג נחש הכרוך על מוט, דמיון מחשיד לסגולות הרפואיות של נחש הנחושת המוזכר בתורת עם ישראל.]

10 התחנות – ספר במדבר, פרק כא, פסוקים י-כ

תחנה שלישית: בני ישראל ממשיכים במסעותיהם במדבר וַיַּחֲנוּ, בְּאֹבֹת.

תחנה רביעית: הם עוזבים את אבת, ממשיכים במסע וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַלפְּנֵי מוֹאָב, מִמִּזְרַח, הַשָּׁמֶשׁ.

תחנה חמישית: משם ממשיכים וַיַּחֲנוּ, בְּנַחַל זָרֶד.

תחנה שישית: הם נוסעים וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר (גבול בין מואב לבין האמורי).

עַלכֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת יְהוָהאֶתוָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶתהַנְּחָלִים אַרְנוֹן. [לברר את פשר הפסוק הזה – מדוע הוא מופיע פתאום]

תחנה שביעית: וְאֶשֶׁד, הַנְּחָלִים על גבול מואב.

תחנה שמינית: וּמִשָּׁם, בְּאֵרָה שם מסופר שאלוהים אמר למשה לאסוף את העם ונתן מים לעם ישראל.

תחנה תשיעית: וּמִמִּדְבָּר, מַתָּנָה.

תחנה עשירית: וּמִמַּתָּנָה, נַחֲלִיאֵל;

תחנה אחת עשרה: וּמִנַּחֲלִיאֵל, בָּמוֹת.

תחנה שתים עשרה: מִבָּמוֹת, הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָברֹאשׁ, הַפִּסְגָּה; משקיפים על המדבר וְנִשְׁקָפָה, עַלפְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

[הערת שוליים

בני ישראל ממוקמים בירדן של ימינו, מזרחית לים המלח ומטפסים צפונה]

סיחון מלך האמורי – ספר במדבר, פרק כא, פסוקים כא-לב

משה (בשמו ישראל) שולח מלאכים אל סיחון מלך האמורי ומבקש את רשותו לחצות בשטח ארצו תוך שמבטיח כי לא ישתו מהבארות ולא ילכו בתוך שדות וכרמים (בדומה לבקשה שביקש ממלך אדום).

בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁרנַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. סיחון מסרב ויוצא למלחמה בעם ישראל. עם ישראל מכה בו ויורש את ארץ האמורי מֵאַרְנֹן, עַדיַבֹּק עַדבְּנֵי עַמּוֹן (מעבר ארנון היה התחנה השישית בה חנו במסעם; מעבר יבק הוא המקום בו נלחם יעקב עם המלאך. בני עמון מקור שמה של רבת עמון, בירת ירדן)

עם ישראל מתיישב בכל ערי האמורים כשעיר הבירה היא חשבון. כן מסופר כי סיחון כבש בעצמו את ארצו מידי מלך מואב הראשון. עַלכֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן; תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, עִיר סִיחוֹן.

[הערת שוליים

רגע של עברית – מכאן נולד הביטוי "לבא חשבון" משמע לנקום. סיחון סירב לבקשת עם ישראל לחצות בשטחו ויצא נגדם למלחמה. סופו שעם ישראל היכה בו וקרא לאמורים לבנות מחדש את בירתו שנחרבה.]

משה שולח מעם ישראל לרגל ביעזר (עיר אמורית) והם כובשים אותה.

עוג מלך הבשן – ספר במדבר, פרק כא, פסוקים לג-לה ופרק כב פסוק א

בני ישראל ממשיכים במסעם צפונה עד לארץ הבשן (סוריה של ימינו). עוג מלך הבשן יוצא יחד עם כל עמו למלחמה בעם ישראל. אלוהים אומר למשה לא לדעת פחד כי הוא יתן את עוג בידי עם ישראל כפי שהיה עם סיחון מלך האמורי. עם ישראל אכן מכה בעוג מלך הבשן ובכל עמו בעוצמה עַדבִּלְתִּי הִשְׁאִירלוֹ שָׂרִיד; הם יורשים את ארצו. בני ישראל ממשיכים במסע וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. (מעברו המזרחי של הירדן בין הכנרת לים המלח).

[עצירת שוליים

סיחון ועוג היו מלכי עם האמורי בעבר הירדן המזרחי שנלחמו בעם ישראל בתקופת נדודיהם במדבר. מסופר על עוג שהיה גדול מימדים (בערבית שמו "עוג' איבן ענק") והיחיד פרט לנוח ששרד עם משפחתו את המבול. במקרה או שלא במקרה השם Ogre משמש בספרי הפנטזיה לאפיין יצורים אגדיים גדולי מימדים אוכלי בשר אדם.]

השאר תגובה