Spread the love

[לפרשה הקודמת – חקת] [לפרשה הבאה – פנחס]

הפרשה השביעית בספר "במדבר" ופרשה 40 במספר בסדר הפרשות

בלק ובלעם – ספר במדבר, פרק כב, פסוקים ב-כ

בלק בן צפור, מלך מואב, עד לניצחון עם ישראל את האמורים והבשן וחרד שהוא הבא בתור ליפול בפניהם. הוא משתף את זקני מדין השכנה בחששו שבני ישראל יכבשו את ארצם בקלות רבה עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶתכָּלסְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה, כורת עימם ברית כנגד הסכנה החדשה ושולח שליחים לקרוא לבלעם בן בער לקלל את עם ישראל עַתָּה לְכָהנָּא אָרָהלִּי אֶתהָעָם הַזֶּה, כִּיעָצוּם הוּא מִמֶּנִּיאוּלַי אוּכַל נַכֶּהבּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִןהָאָרֶץ כי בכוחו להעניק ברכה ולגזור קללה כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁרתְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.

[הערת שוליים

בלעם היה מכשף ידוע מאיזור ארם נהריים, מרחק רב מארץ מואב.]

זקני מואב ומדין יוצאים לפגוש את בלעם כשקסמים בידם ומעבירים לו את בקשת בלק, מלך מואב. בלעם  מבקש מהם שילונו הלילה במחנהו וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם כי הוא מבקש לדבר עם אלוהים ויעביר להם את תשובתו.

[הערת שוליים

(התורה לא מזכירה את זקני מדין במי שנותרו ללון במחנה בלעם, כך שייתכן שהם לא האמינו בכוחו וחזרו למדין.]

אלוהים נגלה לבלעם ושואל מי האנשים שנמצאים עימו. בלעם משיב לו שאלו שליחים ששלח בלק מלך מואב בבקשה שיקלל ויחליש את עם ישראל, שצובא כעת על גבול ארץ מואב, כך שבלק יוכל לגרשהו עַתָּה, לְכָה קָבָהלִּי אֹתוֹאוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו.

[הערת שוליים

בלעם משנה את דברי בלק. בעוד כוונת בלק הייתה צבאית מדינית, לגרש את עם ישראל מארצו וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִןהָאָרֶץ בלעם מדבר על גירוש/חיסול עם ישראל כליל אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו. ייתכן שבלעם דיבר מליבו בשל שנאת ישראל על שום שקינא בעוצמתם הרוחנית.]

אלוהים מורה לבלעם שלא ילך עימם ולא יקלל את עם ישראל כי זהו עם מבורך לֹא תָאֹר אֶתהָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא. בלעם מתעורר בבוקר ואומר לשרי בלק שיחזרו לארצם כי אלוהים מסרב לאפשר לו לעזור להם. כִּי מֵאֵן יְהוָה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. שרי בלק חוזרים ומספרים לו כי בלעם מסרב לסייע להם. בלק לא מוותר ושולח אל בלעם משלחת מחוזקת בשרים נוספים רמי דרג מהקודמים. הם פוגשים את בלעם ומעבירים לו מסר שבלק מבקש שלא יסרב לסייע לו וכי בלק יעשה את כל אשר יאמר בלעם כִּיכַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, וְכֹל אֲשֶׁרתֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה; בלעם ומסביר שלא יוכל לסייע אף אם בלק יעשיר אותו בכסף ובזהב, כי הוא לא יכול להמרות את פי אלוהים אִםיִתֶּןלִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָבלֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶתפִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה. בלק שוב מבקש מהשרים ללון את הלילה במחנהו על מנת שיגלה את דבר אלוהים אליו. אלוהים מדבר אל בלעם בלילה ואומר לו שאם אותם אנשים הגיעו עד הלום אליו כדי לקרוא לו, אז שילך עימם אך בבוא העת עליו לפעול באופן שיורה לו אלוהים אִםלִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶתהַדָּבָר אֲשֶׁראֲדַבֵּר אֵלֶיךָאֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

אתון בלעם – ספר במדבר, פרק כב, פסוקים כא-לה

בלעם קם בבוקר, חובש את אתונו ויוצא לדרך עם שרי מואב וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶתאֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִםשָׂרֵי מוֹאָב.

[הערת שוליים

קיימת כאן הקבלה בין מעשה בלעם למעשה אברהם.

בעוד אברהם חבש את חמורו השכם בבוקר על מנת לקיים את מצוות השם וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶתחֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶתשְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; (בראשית, פרק כב, פסוק ג') בלעם נחפז לחבוש את אתונו כדי לבצע את ההפך מרצון השם, לקלל את ישראל.]

אלוהים כועס על כך שבלעם יצא לדרך ומלאך נשלח לעצור אותו מלהמשיך.

[הערת שוליים

מדוע כעס אלוהים? הרי הוא הורה לבלעם לצאת לללכת עם שרי מואב; חכמים מפרשים כי אלוהים ראה שליבו של בלעם חפץ לקלל את ישראל.]

כאשר מבחינה האתון במלאך אוחז בחרבו השלופה היא סוטה מהדרך והולכת בשדה, אך בלעם מכה אותה על מנת להחזירה לדרך.  המלאך ממשיך בניסיונותיו ונעמד במשעול הכרמים התחום על ידי שני קירות אבן. כשחשה האתון במלאך היא נצמדת ככל האפשר אל קיר האבן ורגלו של בלעם נמחצת, אך בלעם מכה אותה על מנת לחלץ את רגלו הכואבת. המלאך לא מוותר ונעמד במקום צר אשר אין דרך לסטות ממנו. כשרואה האתון את המלאך היא עוצרת ורובצת במקום, וכתוצאה מכך בלעם כועס ומכה אותה במקל באכזריות. אלוהים עושה נס ומדבר אל בלעם מפי האתון בשאלה מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. בלעם משיב לה שהיא התעללה בו ולו היה בידו חרב היה הורג אותה (שזה די תמוה בהתחשב בכך שמדובר במכשף-על שדי במוצא פיו שלו כדי להמיט אסון, כי כשנותנים לכעס לשלוט בנו אנו שוכחים את יכולותינו המופלאות). האתון משיבה אל בלעם ומזכירה לו ששירתה אותו בנאמנות במשך שנים ושואלת אותו אם אי פעם נהגה כפי שנוהגת עכשיו. בלעם משיב בשלילה (ובתרגום: האתון שלך מתנהגת באופן חריג ומדברת בשפה שאתה מבין – לא חשבת שמשהו חריג מתרחש פה?).

אלוהים נחלץ לעזרה ומגלה את עיני בלעם שמבחין כעת במלאך הניצב בדרך כשחרבו שלופה בידו. בלעם מייד משתחווה בפניו. המלאך שואל את בלעם מדוע הכה בחמור שלוש פעמים, הרי כל חטאה בכך שזזה מפניו על מנת להצילם ואולי יהרוג עכשיו את בלעם ויעניק לה חיים (מכאן אנו למדים שהאתון מתה). בלעם ממהר להתנצל ומתוודא שחטא כי לא ידע שהמלאך ניצב לפניו (ולהכות אתון מסכנה זה בסדר?) ומתנצל שאם עשה רע בעיני המלאך הוא ישוב על עכבותיו. מלאך אלוהים משיב לבלעם שימשיך במסעו עם האנשים ובבוא העת ידבר אך ורק את הדברים אשר המלאך ידבר אליו.

ציור שמן משנת 1626 מאת האמן המפורסם רמברנדט המתאר את המפגש בין מלאך אלוהים לבלעם. הציור מוצג במוזיאון קונייאק-ג'יי בפאריס.

[מה אנו למדים מכך?

לעיתים ניתנים לנו סימני אזהרה לבחון את דרכינו, שמא אנו טועים ועלינו לתקן את דרכינו. כל עוד האדם לא מבחין בסימני האזהרה הם הולכים ומחריפים. ראו את בלעם שלא הצליח להבחין בסימני האזהרה גם כשהבלתי אפשרי קרה והאתון החלה לדבר בשפה שהוא מבין, בדיוק כפי שיש אנשים שניצלים באורח מופלא מסכנת חיים ולא מבינים שהם זכו בסימן אזהרה אחרון לפני שייענשו ללא יכולת תיקון.]

בא לקלל ויצא מברך – ספר במדבר, פרק כב, פסוקים לו-מא, פרקים כג-כד

ניסיון ראשון: בלק שומע שבלעם בדרכו אליו ויוצא לקראתו על מנת לפגוש אותו וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶלעִיר מוֹאָב, אֲשֶׁר עַלגְּבוּל אַרְנֹן, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה הַגְּבוּל. בלק שואל את בלעם מדוע סירב להגיע בפעם הראשונה בה קרא לו; בלעם משיב שהנה הגיע כעת ומבהיר שהוא יכול לדבר רק את דבר האלוהים; בלעם מתלווה לבלק וַיָּבֹאוּ, קִרְיַת חֻצוֹת. בלק זובח בקר וצאן ושולח מן הזבחים לבלעם ולשרים שעימו. למחרת בבוקר הם ממשיכים למעוז העבודה הזרה וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל; שם הם מתצפתים על קצה עם ישראל.

בלעם מבקש מבלק שיבנה לו שבעה מזבחות ולהכין לו שבעה פרים ושבעה אילים. בלק מציית והם מעלים פר ואייל לקורבן. בלעם מבקש מבלק שיתייצב על העולה ואולי בכך אלוהים יראה לו דבר מה והוא יגלה את הדבר לבלק. אלוהים נגלה לבלעם ובלעם אומר שהכין עבורו שבעה מזבחות. אלוהים אומר לבלעם לשוב לבלק ולהגיד את הדברים ששם בפיו.

בלעם חוזר אל בלק ומדבר דברי ברכה על עם ישראל מול כל שרי מואב: בלק קרא לי לקלל את עם ישראל, אך מה שאקלל ומה שאזעום אינם דברי האל, זהו עם שלא יתחשב בגויים ויתרבה. בלעם המום ושואל את בלק מדוע עשה זאת מֶה עָשִׂיתָ לִי:  לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ. בלעם משיב שהוא מדבר את דברי האל.

ניסיון שני: בלק לא מוותר ומבקש מבלעם לעבור למקום תצפית אחר ממנו יקלל את עם ישראל. וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים, אֶלרֹאשׁ הַפִּסְגָּה; בלעם בונה שבעה מזבחות, מעלה פר ואייל לקורבן וקורא לבלק להתייצב על עולתו. אלוהים נגלה לבלעם, שם דברים בפיו וקורא לו לשוב אל בלק וְכֹה תְדַבֵּר.. בלעם שב אל בלק כשהוא ניצב על עולתו יחד עם כל שריו. בלק שואל אותו מה דיבר אליו אלוהים ובלעם משיב את הדברים הבאים: קום בלק ושמע אלוהים עם בני ישראל ותרועת מלך בהם. אלוהים הוציאם ממצרים; זהו עם שיקום כלביא ויתנשא כאריה ולא ינוחו עד שיאכלו את טרפם וישתו את דם חלליהם. בלק מבקש מבלעם שלא יברך ואף לא יקלל. בלעם משיב לו שדיבר את דברי אלוהים.

ניסיון שלישי: בלק לא מוותר ומנסה להעביר את בלעם לנקודת תצפית חדשה, אולי שם תנוח דעת השם ובלעם יצליח לקלל את בני ישראל. וַיִּקַּח בָּלָק, אֶתבִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַלפְּנֵי הַיְשִׁימֹן. בלעם מבקש מבלק שיבנה לו שבעה מזבחות ולהכין לו שבעה פרים ושבעה איילים. בלק עושה כן ומעלה פר ואייל לקורבן.

בלעם כבר נוכח לדעת שאלוהים מבקש לברך את עם ישראל ומחליט לשאת מבטו אל המדבר אל עבר עם ישראל. רוח אלוהים נחה עליו והוא מברך מפיו ברכה כבירה נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.  ד נְאֻםשֹׁמֵעַ, אִמְרֵיאֵלאֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.  ה מַהטֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.  ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵימָיִם.  ז יִזַּלמַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.  ח אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵםוְחִצָּיו יִמְחָץ.  ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.

בלק כועס ואומר לבלעם כי קרא לו לקלל את האויב וסופו שהוא ברך אותם שלוש פעמים לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. בלק אומר לבלעם שמוטב לו לברוח חזרה אל מקום מושבו, הרי בלק ביקש לכבד את בלעם אך אלוהים מנע מבלעם לחלוק עם בלק אותו כבוד. בלעם מדגיש שהזהיר את השליחים שבלק שלח שלא יוכל להמרות את פי אלוהים ולדבר דברים אחרים. הוא יכול לומר אך ורק את דברי אלוהים. בלעם מעניק לבלק מתנה ומייעץ לו לפתות את בני ישראל ובכך יתרחקו מאלוהים מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. וכן מזהיר אותו שעם ישראל עתיד לרשת את עמי הארץ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר–אֹיְבָיו; וְיִשְׂרָאֵל, עֹשֶׂה חָיִל.. בלק ובלעם נפרדים ושבים למקום מושבם.

בנות מואב ומדיין – ספר במדבר, פרק כה, פסוקים א-ט

בני ישראל יושבים בשיטים ומתחילים לזנות עם בנות מואב. הנשים מפתות את בני ישראל לאכול מן הזבחים של אליהם, כעצת בלעם, ובני ישראל סועדים ומשתחווים לעבודה זרה. עם ישראל נצמד לאל זר בשם בעל פעור ומכעיס בכך את אלוהים. אלוהים קורא למשה להוקיע את כל ראשי העם נגד השמש על מנת להפסיק את כעסו (מוות בהתייבשות). משה קורא לשופטי ישראל להרוג את כל מי שעובד את בעל פעור. מסופר על מעשה בבן ישראל שהכניס לאוהלו אשה מדינית לעיני משה ולעיני עדת ישראל אשר בוכים בשל המעשה המתריס. פנחס, בנו של אלעזר ונכדו של אהרון, נכנס בזעם אל האוהל כשהוא חמוש ברומח ומשפד את שניהם. מעשה זה עוצר את המגיפה שהשתוללה בשל חטאי התועבה והפילה 24,000 חללים מעם ישראל.

השאר תגובה