Spread the love

[לפרשה הקודמת – בלק] [לפרשה הבאה – מטות]

הפרשה השמינית בספר "במדבר" ופרשה מא בסדר הפרשות.

כהונת עולם – ספר במדבר, פרק כה, פסוקים י-יח

אלוהים מדבר אל משה ומגלה לו שפנחס פייס את אלוהים בְּקַנְאוֹ אֶתקִנְאָתִי, בְּתוֹכָם ומבטיח לו בתמורה כהונת עולם על שום שכיפר את עוונות בני ישראל. כאן התורה מגלה לנו את זהות האנשים אותם הרג פנחס: זִמְרִי, בֶּןסָלוּא, נשיא שבט שמעון וכָּזְבִּי בַתצוּר, ממשפחת המלוכה של מדין. אלוהים מורה למשה להכות במדינים על שום מזימתם לפתות בתועבה את בני ישראל לעבוד אלוהים אחרים.

[הערת שוליים

זהו אחד מחמישה מקרים בהם משה רבנו פונה לאלוהים בבקשה שיכריע בסוגיה.

הגר"א (הגאון מוילנא) קבע להם ראשי תיבות מנצפ"ך:

מקושש (עצים);

נוקב (שם השם);

צלפחד (בנות צלפחד שביקשו נחלה);

פסח (שני);

כזבי (בת צור וזמרי בן סלוא)].

מפקד בני ישראל – ספר במדבר, פרק כו, פסוקים א-נא

בתום המגפה (המתוארת בסוף פרשת בלק) אלוהים מדבר אל משה ואל אלעזר הכהן ומורה להם לפקוד את כל הגברים בני 20 שנה ומעלה מעדת ישראל. הם מבצעים את המפקד:

  • בני שבט ראובן –
  • בני חנוך, משפחת חנוכי.
  • בני פלאי, משפחת פלאי:
    • אליאב:
      • נמואל.
      • דתן (נבלע באדמה בפרשת קרח).
      • אבירם (נבלע באדמה בפרשת קרח).
  • בני חצרון, משפחת חצרוני
  • בני כרמי, משפחת כרמי.

סה"כ 43,730 גברים.

  • בני שבט שמעון –
    • בני נמואל, משפחת נמואלי
    • בני ימין, משפחת ימיני
    • בני יכין, משפחת יכיני
    • בני זרח, משפחת זרחי
    • בני שאול, משפחת שאולי

סה"כ 22,200 גברים.

  • בני שבט גד –
    • בני צפון, משפחת צפוני
    • בני חגי, משפחת חגי
    • בני שוני, משפחת שוני
    • בני אזני, משפחת אזני
    • בני ערי, משפחת ערי
    • בני ארוד, משפחת ארודי
    • בני אראלי, משפחת אראלי

סה"כ 40,500 גברים.

  • בני שבט יהודה –
    • ער (מת בארץ כנען).
    • אונן (מת בארץ כנען)
    • שלה, משפחת שלוני.
    • פרץ, משפחת פרצי.
      • חצרון, משפחת חצרוני.
      • חמול, משפחת חמולי.
    • זרח, משפחת זרחי.

סה"כ 76,500 גברים.

  • בני שבט יששכר –
    • בני תולע, משפחת תולעי.
    • בני פוה, משפחת פוני.
    • בני ישוב, משפחת ישובי.
    • בני שמרן, משפחת שמרוני.

סה"כ 64,300 גברים.

  • בני שבט זבולון –
    • בני סרד, משפחת סרדי.
    • בני אלון, משפחת אלוני.
    • בני יחלאל, משפחת יחלאלי.

סה"כ 60,500 גברים.

  • בני יוסף – מנשה ואפרים
    • מנשה
      • מכיר – הוליד את גלעד
        • גלעד – הוליד את איעזר, חלק, אשריאל, שכם, שמידע, חפר וצלפחד
          • צלפחד (היו לו רק בנות: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה):

סה"כ 52,700 גברים.

  • אפרים:
    • בני שותלח, משפחת שותלחי.
      • בני ערן, משפחת ערני.
    • בני בכר, משפחת בכרי.
    • בני תחן, משפחת תחני.

סה"כ 32,500 גברים.

  • בני בנימין –
    • בני בלע, משפחת בלעי.
      • בני ארד, משפחת ארדי.
      • בני נעמן, משפחת נעמי.
    • בני אשבל, משפחת אשבלי.
    • בני אחירם, משפחת אחירמי.
    • בני שפופם, משפחת שופמי.
    • בני חופם, משפחת חופמי.

סה"כ 45,600 גברים.

[עצירת שוליים

החכם אבן עזרא מסביר כי חמש משפחות נעלמו משבט בנימין והן "בכר וגרא ונעמן וראש וארד". רש"י מסביר זאת בכך שחמש משפחות אלו ניסו לחזור למצרים לאחר מות אהרון והסתלקות ענני הכבוד, מעשה שגרם לשבט לוי לרדוף אחריהם ולהכות בהם ובשתי משפחות נוספות. מלחמת אחים זו גרמה גם למות ארבע משפחות משבט לוי]

  • בני דן –
    • בני שוחם, משפחת שוחמי

סה"כ 64,400 גברים.

  • בני אשר –
    • בני ימנה, משפחת ימנה.
    • בני ישוי, משפחת ישוי.
    • בני בריעה, משפחת בריעי.
      • בני חבר, משפחת חברי.
      • בני מלכיאל, משפחת מלכיאלי.
    • שרח בת אשר

סה"כ 53,400 גברים.

  • בני נפתלי –
    • בני יחציאל, משפחת יחציאלי.
    • בני גוני, משפחת גוני.
    • בני יצר, משפחת יצרי.
    • בני שלם, משפחת שלמי.

סה"כ 45,400 גברים.

סה"כ פקודי ישראל 601,730 גברים.

[הערת שוליים

מספר בני ישראל פחת ב-1,820 לעומת המפקד האחרון שנערך בשנתם השנייה ליציאת מצרים (פרשת במדבר). הכיצד ייתכן? העונשים הקשים בהם נענשו בשל חטאיהם, מגפות, האדמה שפצתה את פיה, השרפים והנחשים, שבטים שניסו לחזור למצרים, המעפילים… גרמו לנפילת רבים בדרך.

שבט שמעון פחת בכ-30,000 איש, השבט שנשיאו חטא עם בת אחד ממלכי מדין.]

חלוקת הארץ – ספר במדבר, פרק כו, פסוקים נב-נו

אלוהים מדבר אל משה ומצווה עליו את חלוקת הארץ לנחלות באופן שבו ככל שמספר הגברים בשבט גדול יותר כך שטח הנחלה יהיה גדול יותר. החלוקה תיעשה על פי גורל (לא הבנתי).

מפקד הלויים – ספר במדבר, פרק כו, פסוקים נז-סה

מפקד בני שבט לוי, גברים בני חודש ומעלה:

  • בני גרשון, משפחת גרשני:
    • לבני
    • שמעי (לא מוזכר כאן, אולי נמחק)
  • בני קהת, משפחת קהתי.
    • עמרם – נשא את יוכבד בת לוי
      • אהרון, משפחת הכהונה
        • נדב (מת בהקריבו אש זרה לפני השם).
        • אביהוא (מת בהקריבו אש זרה לפני השם).
        • אלעזר
        • איתמר
      • משה
      • מרים
    • יצהר (התורה לא מזכירה אותו כאן)
      • קרח (נבלע באדמה בפרשת קרח)
        • בני קרח, משפחת קרחי.
    • חברון, משפחת חברני.
    • עוזיאל (התורה לא מזכירה אותו כאן)
  • בני מררי, משפחת מררי:
    • מחלי
    • מושי

סה"כ 22,300 גברים (מספר זהה למפקד הלווים בפרשת "במדבר") ולא תינתן להם נחלה בישראל. המפקד התבצע בערבות מואב, על ירדן יריחו.

התורה מציינת כי הגברים שנפקדו כעת אינם נמנים על הנפקדים שפקד משה במדבר סיני (פרשות "כי תשא" ו-"במדבר"), למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון. כל הגברים שנפקדו בעבר כבר אינם בין החיים מכיוון שאלוהים ציווה עליהם למות במדבר בפרשת המרגלים.

בנות צלפחד – ספר במדבר, פרק כז, פסוקים א-יא

חמש בנות צלופחד, נינות גלעד שהוא נכדו של מנשה, פונות אל משה בפתח אוהל מועד לפני אלעזר הכהן ולפני נשיאי העדה ומבקשות שתינתן גם להן חלקה בארץ מכיוון שאביהן מת מבלי שהותיר אחריו בנים כִּיבְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹאהָיוּ לוֹ. ומן הראוי ליתן להן את החלק שהגיע לו.

[הערת שוליים

נכתב כי צלופחד מת בחטאו, רמיזה לכך שאולי הוא זה שהוצא להורג בסקילה בעת שקושש עצים ביום השבת (פרשת "שלח").]

משה מבקש מאלוהים להכריע בשאלה ואלוהים קובע כי יש ליתן להן את חלקת אביהן. כן נקבע דיני הירושה:

  • אִישׁ כִּייָמוּת – זכות ראשונים לבן
    • אם אין בן, הזכות עוברת לבת.
      • אם אין בת – הזכות עוברת לאח/ים.
        • אם אין לו אח/ים – הזכות עוברת לדוד/ים מצד האב.
          • אם אין לו דוד/ים – הזכות עוברת לאדם הכי קרוב אליו במשפחה.

[הערת שוליים

זהו אחד מחמישה מקרים בהם משה רבנו פונה לאלוהים בבקשה שיכריע בסוגיה.

הגר"א (הגאון מוילנא) קבע להם ראשי תיבות מנצפ"ך:

מקושש (עצים);

נוקב (שם השם);

צלפחד (בנות צלפחד שביקשו נחלה);

פסח (שני);

כזבי (בת צור וזמרי בן סלוא)].

הבשורה – ספר במדבר, פרק כז, פסוקים יב-יד

אלוהים אומר למשה לעלות על הר העברים (זהו הר נבו) ולצפות ממנו אל הארץ המובטחת עֲלֵה אֶלהַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶתהָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אלוהים מזכיר למשה שהוא עתיד לסיים את חייו במדבר כפי שהיה עם אחיו אהרון, על שום שהמרו את פי השם כשהוציאו מים מהסלע  (באלימות ולא בדיבור רך).

היורש – ספר במדבר, פרק כז, פסוקים טו-כב

משהתבשר משה כי סופו קרב, הוא מבקש מאלוהים שימנה לו מחליף וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵיןלָהֶם רֹעֶה. אלוהים משיב כי עליו להסמיך את יְהוֹשֻׁעַ בִּןנוּן לפני אלעזר הכהן אל מול עיני כל עדת ישראל וְסָמַכְתָּ אֶתיָדְךָ, עָלָיו ולערוך מבחן אל מול האורים והתומים שיבשרו את דבר האל. משה מגדיל לעשות כאשר סומך לא יד אחת, אלא את שתי ידיו וַיִּסְמֹךְ אֶתיָדָיו עָלָיו.

[הערת שוליים

מכאן אנו לומדים שמקור המילה "להסמיך" היא מלשון התורה וְסָמַכְתָּ אֶתיָדְךָ, עָלָיו.]

קורבנות מועד – ספר במדבר, פרקים כח, כט, ל פסוק א'

התורה מפרטת את הקורבנות שיש להקריב לפי מועדים:

בימי חול – קורבנות עולה:

  • כבש בבוקר ונסכו רביעית ההין יין.
  • כבש בערב ונסכו רביעית ההין יין.
  • עשירית איפה סולת בלולה ברביעית הין שמן.

ביום השבת:

  • שני כבשים ונסכיהם.
  • שני עשרונים של סולת מנחה בלולה בשמן.

[הערת שוליים

משהוחרב בית המקדש הותקנו פסוקים אלה בתפילות שחרית וערבית כחלופה להקרבת הקורבנות בימי החול והשבת.] 

בראשי חודשים – קורבנות עולה:

  • שני פרים + שלושה עשרונים של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל פר + חצי הין יין.
  • איל אחד + שני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן + 1/3 הין יין.
  • שבעה כבשים בני שנה + עישרון של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל כבש + ¼ הין יין.

+ שעיר עזים אחד לקורבן חטאת + נסכו.

חג הפסח, י"ד בניסן.

וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹםלַחֹדֶשׁפֶּסַח, לַיהוָה.

  • החל מט"ו בניסן יש לאכול מצות במשך שבעה ימים;
  • ביום החג הראשון יש להימנע ממלאכה.
  • יש להקריב קורבנות זהים לקורבות ראשי חודשים (ללא נסכים).
  • ביום השביעי (שמיני עצרת) יש להימנע ממלאכה.

חג הביכורים, יום 50 לספירת העומר:

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָהבְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם:

  • יש להקריב קורבן מנחה;
  • יש להימנע ממלאכה;
  • יש להקריב קורבנות כמעט זהים לקורבות ראשי חודשים (ללא נסכים).

יום תרועה (בימינו נקבע כראש השנה), א' בתשרי:

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָאקֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.

  • יש להימנע ממלאכה;
  • יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם. (תקיעה בשופר);
  • יש להקריב קורבנות עולה לראשי חודשים וכן קורבנות כמעט זהים לציון המועד המיוחד (ללא נסכים ופר אחד בלבד במקום שני פרים). חגיגה כפולה.

יום כיפור, עשרה בתשרי.

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, מִקְרָאקֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶתנַפְשֹׁתֵיכֶם;

  • יום תענית.
  • יש להקריב קורבנות עולה כמעט זהים לקורבנות ראשי חודשים (פר אחד במקום שני פרים);

חג הסוכות, ט"ו בתשרי:

  • יש להימנע ממלאכה;
  • וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים.
  • יש להקריב קורבנות עולה מדי יום:
    • o        13 פרים ביום הראשון ומשם בסדר יורד עד 7 פרים ביום השביעי + שלושה עשרונים של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל פר.
    • o        2 אילים מדי יום + שני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן.
    • o        14 כבשים בני שנה מדי יום + עישרון של סולת מנחה בלולה בשמן עבור כל כבש.

+ שעיר עזים אחד מדי יום לקורבן חטאת.

  • ביום השמיני, יום עצרת (ובימינו נקבע כיום שמחת תורה); יש להימנע ממלאכה.

אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיהוָה, בְּמוֹעֲדֵיכֶםלְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם.

ומשה מצווה לעם את דברי אלוהים.

One thought

השאר תגובה